ככל שנחשפים פרטי השיחות החשאיות שקיימו ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, והבעלים של "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, הציבור בישראל לומד יותר על המידה הרבה שבה עוות ייצוג המציאות בכלי תקשורת בולטים בשנים האחרונות. במקרה של "ישראל היום" זה אישור למה שהיה ידוע זה כבר - מדובר בשופר של נתניהו, ובמקרה של "ידיעות אחרונות" - נראה, שמה שהתחזה לעיתון היה באותה עת משהו אחר לגמרי.

ההפרדה בין שיקולים מסחריים לשיקולים מערכתיים בכלי תקשורת היא הערובה היחידה לכך שתיעשה עבודה עיתונאית אמיתית, חסרת פניות ואמיצה, כך שהמציאות המשוקפת לא תכלול התעלמות, הסתרה או עיוות שיטתי שלה.

אם מו"ל "ידיעות אחרונות" ובכירי העיתונאים בו סברו שנתניהו הוא ראש ממשלה רע לישראל - וכך היה אפשר להתרשם מאופן הסיקור של העיתון בשנים האחרונות - מזעזע להיווכח, שהמו"ל היה מוכן "למכור" את הקו המערכתי הזה משיקולים כלכליים וכנגד הבטחות של נתניהו לריסון "הפלישה" של "ישראל היום" לשוק העיתונות.

בהתחשב בכוח של "ידיעות אחרונות", שהיה מונופול לפני כניסת "ישראל היום" לשוק ונותר רב השפעה גם לאחר מכן, חשיפת הפרטים הללו היא בבחינת רעידת אדמה מבחינת אמון הציבור בתקשורת. הנכונות להציע להשכיר עיתון רב השפעה לראש ממשלה מכהן כדי לשמור על נתח שוק היא אירוע מכונן בתולדות העיתונות.

גם עומק האובססיה התקשורתית של נתניהו, המשתקף מחשיפת קצה הקרחון של השיחות החשאיות, צריך להדאיג את שוחרי הדמוקרטיה. הציבור כבר ידע, שנתניהו מתעקש לכהן כשר התקשורת ולהחזיק בידיו וטו על נושאי התקשורת דווקא, שהוא יוצר אי ודאות ביחס לגורל השידור הציבורי והופך אותו לנתון לחסדיו, וניסה להלך אימים על ערוץ 10 וגם על זכייניות ערוץ 2. כעת התברר, כי במחשכים ניסה נתניהו גם לתמרן בין שני העיתונים הגדולים בישראל,במעין הליך התמחרות, שבו המציע הצעה גבוהה יותר במונחי תמיכה והלל יזכה לשליטה בשוק.

כל זאת לומדים רק מחשיפה חלקית מאוד של מה שנאמר בשיחות בין נתניהו למוזס. הציבור זכאי לחשיפה מלאה של השיחות.

כל זאת לא רק כדי שיבין שמדובר בניסיון שוחד אשר מוכרח להגיע לפתחו של בית המשפט, אלא משום שמגיע לו לדעת איך מתנהלים כמה מכלי התקשורת הגדולים בישראל. כלי תקשורת אלה מעצבים את ייצוג המציאות בעבור הציבור, והתנהלות לא ראויה שלהם היא פגיעה  בזכויות הציבור.