ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו עשה צעד נוסף בדרך לפירוק יסודות הדמוקרטיה ולנטוש את אינטרסי הציבור, כשמטרתו היא לקעקע את הלגיטימיות של החקירה הפלילית נגדו ולחזק את המשטר החלופי שברצונו לכונן: אוטוקרטיה ליהודים ואפרטהייד לפלסטינים.

נתניהו הגיב על הרשעת החייל אלאור אזריה בהריגת פלסטיני גוסס — שנפצע וכבר נוטרל — בהזדהות מוחלטת עם ההורג, משפחתו ו"החיילים", קריאה להעניק לו חנינה, ואפס גיבוי למפקדי הצבא הישראלי ולמערכת המשפט הצבאית. המסר הסמוי ברור: שופטי אזריה הם שמאלנים בוגדנים, בדיוק כמו אנשי המשטרה והפרקליטות, שלפי גרסת בנימין נתניהו ותומכיו, טופלים עליו אשמות פליליות במטרה לסלקו מהשלטון "לא דרך הקלפי".

בעיני נתניהו, הוא ואזריה חד הם — קורבנות תמימים של "האליטה הישנה", שמנסה לשלוט בישראל מכס המשפט וממחנה מטכ"ל, למרות כישלונותיה החוזרים ונשנים בקלפי. כדרכו, נתניהו אינו מתווה בעצמו את הדרך, אלא ממחזר את המסרים של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, שהעלה ראשון את דרישת החנינה. הוא גם נזהר לשמור על איפוק ומבדיל עצמו בכך ממפגיני להב"ה ו"לה פמיליה", שקראו לרצוח את הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ומהמגיבים ברשתות החברתיות, שאיימו על חיי ראשת הרכב השופטים אל"מ מאיה הלר. הוא אפילו יכול לטעון שבחנינה תמכו לא רק פוליטיקאים ימנים, אלא גם מעריצת המתנחלים ממפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'.

ואולם, שיטת הפעולה של נתניהו — להיגרר ולא להוביל, ולעצום עיניים מול הסתה רצחנית מימין — לא צריכה להטעות איש. ראש הממשלה הישראלי איננו מגיב בפייסבוק, או מנהל קמפיין להנצחת שלטון הימין. יש לו אחריות כבדה: לשמור על יסודות הממלכתיות, שבלעדיהם הדמוקרטיה ועליונות שלטון החוק לא ישרדו. נתניהו, בעצמו חשוד בעבירות שחיתות, מעל באחריות הזאת. פרקליט ישראל שי ניצן צפוי להודיע בקרוב כי הבדיקה בעניין פרשת הצוללות, המכונה "פרשה 3000", תהפוך לחקירה פלילית.  הוא מעדיף את שלטון הרחוב על פני מערכת משפט מקצועית, שקובעת אשמה על פי סעיפי החוק וניתוח הראיות, ואת סיפוק יצר הנקמה של חיילים שונאי ערבים על פני פקודות הצבא. מבחינתו, משפט אזריה הוא עוד הזדמנות למיטוט הדמוקרטיה ולקבע שלטון העריצות שלו.