הימין הקיצוני חגג על אלאור עזריה, דאג לו לעורכי-דין שהפכו את המשפט שלו לרעתו למשפט ראווה. בסופו של יום חייל צעיר, הש"ג של הכיבוש הישראלי ילך לכלא ובצדק על מעשיו. אבל הוא אפילו לא מפנים שהוא עשה משהו רע ולא מוסרי.

הוא הושחת בידי הימין הקיצוני, בידי פוליטיקאים שלא היה להם אומץ לומר את האמת, בידי משרתי ההון ששמחו על ההזדמנות לספין נוסף. שנה וחצי הוא ישב בכלא, כי הם חגגו והוליכו אותו שולל. כרגיל, הימין הישראלי, זה שחוגג את רטוריקת העדתיות, זה שמשסה את ה-99% אחד נגד השני באמצעות שימוש בגזענות, שוב הימין מנצל מישהו מפריפריה כדי לשרת את מטרתו בשירות בעלי ההון.

עוד מעט הוא ילך ובצדק לכלא, מקווים שהמסר של בית הדין חלחל. יש מחיר לכיבוש אותו משלמים גם החיילים בשטח וגם הישראלים כולם. אך שוב ישלם הש"ג את המחיר של ההימצאות המיותרת להחריד באל-ח'ליל בשירות קומץ סהרורי של מטורפים. אם לוקחים את הסיפור הזה כדי להראות כמה הכיבוש נורא, כמה גרועה השפעתם בשטח של מתנחלים קיצוניים על החיילים. מה שגרוע בסיפור, שפשוט הכל נגררו לשיח הזה ונתנו לו לשטוף את השיח הציבורי כמו צונאמי שמטביע כל נושא אחר, בלי שאחד יצליח אפילו לכוון אותו למקומות שבהם הדיון היה יכול להיות פרודוקטיבי נגד המשך הכיבוש. התקשורת ימנית, היא משרתת את ההון ואת מפעל ההתנחלות, היא לא מסוגלת אחרת גם לא זו שמתיימרת להיות אובייקטיבית או ליברלית.

אז בזמן שמיטב הכותרות, הפרשנויות, הלהג וזמן המסך הוקדשו לפושע אחד ולדיון המיותר סביב היותו מלאך או שטן, לא דובר מספיק על העוני,על מצבם של הסיעודיים, על העובדה שהמשטרה והשר האחראי עליה עוסקים בהסתה חסרת אחריות ולא מבוססת ולא לוקחים אחריות כשקלונם נחשף. לא הוזעק מרה כשמיכל האמוניה בחיפה, שהיה אמור להיסגר, קיבל ארכת קיום של עוד שלושה חודשים. אף אחד לא כעס על עוד הרוגים בתאונות דרכים ותאונות עבודה, שהצטרפו לסטטיסטיקת המוות בגלל רשלנות ממשלתית. אף אחד לא תהה למה ראש הממשלה מסתובב בעולם ומתאם עמדות עם חשודים בזמן שהחוקרים מחכים לו בבית. מה שאפשר ללמוד מ"פרשת אלאור עזריה" הוא שהדיון התקשורתי מתעסק בטפל ובצהוב, במסרס ובמעקר. ובסופו של יום – משרת תמיד תמיד את סדר היום של הימין ולא את קוראיו וצופיו.