ממשלת ישראל עלתה מדרגה במאבקה באויב המדומיין, הנקרא "ארגוני זכויות האדם". הפעם העבירה ועדת השרים לענייני חקיקה בממשלה הישראלית הצעת חוק הפוגעת בהטבת מס לתרומות לארגונים ה"פועלים נגד המדינה" — זאת, בין השאר, על ידי "קריאה לחרם עליה" (הכוללת קריאה לחרם על ההתנחלויות), וכן על ידי ביסוס האמירה המאשימה אותה או את חייליה בפשעי מלחמה.

הצעת חוק זאת היא המשך לאינספור יוזמות אחרות המונחות על שולחן הכנסת: החוק לפגיעה במוסדות אקדמיים שמי מחבריהם קראו לחרם על השטחים הכבושים; מניעת תקני שירות לאומי מעמותות המקבלות מימון זר; מניעת כניסה לבתי ספר לארגונים שלא נושאים חן בעיני שר החינוך; ניסיון להטיל מס על בקשות חופש מידע מעמותות שמאל ועוד. לכך יש להוסיף התנכלויות מתמשכות למי שמבקרים את מדיניות הממשלה, כמו הופעת "שוברים שתיקה" בגלריה בעיר הקודש.

יוזמות חקיקה אלה מבטאות פחד עמוק מפני כל מי שמבקש לבקר את הממשלה הישראלית ואת מדיניותה, ולעתים אפילו ללא קשר לכך. ההצעה שעברה באחרונה, למשל, קובעת, בין היתר, שהטבות המס לא יחולו על ארגונים שאינם עוסקים באזרחי ישראל או ביהודים ברחבי העולם. לכן היא עלולה לפגוע קשות גם בעמותות הפועלות למען עובדים זרים, מבקשי מקלט או אפילו פליטים מסוריה. רק ריקבון מוסרי עמוק יכול להסביר ניסיון נואל שכזה לפגוע דווקא בארגונים הפועלים למען הציבורים החלשים ביותר, הנזקקים ביותר לכל סיוע.

כאשר עבר במושב הכנסת הקודם "חוק השקיפות" ביוזמת שרת המשפטים, היא טענה שמדובר אך ורק בהוצאה לאור של מידע הנוגע למימון עמותות מישויות מדיניות זרות. הלכה למעשה, מדובר בחוק שנועד לסמן מטרות, לתייג וליצור שיימינג. לאחר שסומנו המטרות — "השתולים", "הבוגדים" ו"אויבי המדינה" — נורים בימים אלה החצים.

מטרת כל הצעות החוק הללו אינה מלחמה בדה־לגיטימציה של ישראל בעולם, אלא סתימת פיותיהם של מתנגדי השלטון — שלטון שלא מסוגל לסבול ביקורת ולהתמודד עם קיומן של דעות שאינן בקונסנזוס, ושמבקש להגן על מדיניות הכיבוש שלו ולרסק את הדמוקרטיה, מבלי שאף אחד יפריע.