אחת ממטרותיו של חוק נכסי נפקדים, כפי שנקבע בבג"ץ שנים רבות לאחר שנחקק, היא להשתמש בנכסיהם של הפליטים הערבים שהוגרו ב–1948 לטובת "קידום פיתוח 'הארץ'". ואולם, ספק גדול אם במסגרת מטרה זו ניתן להצדיק את החלטת ישראל להכריז על פלסטינית שנולדה ב–1986 כעל "נפקדת" כדי להפקיע פיצויים שקיבלה בשל מות בעלה הישראלי. לאטימות ביורוקרטית כזאת אין הצדקה,כבוד האדם וחירותו, מגנים על זכויות הקניין, גם של אשה מקלקיליה.

ראבעה עלי סטל, תושבת קלקיליה, התחתנה עם אנואר סטל, תושב יפו, בשנת 2010. לפני כשלוש שנים נהרג סטל בתאונת דרכים. בתביעת פיצויים שהגישה נגד חברות הביטוח התברר כי האַפּוֹטְרוֹפּוֹס לנכסי נפקדים מגדיר אותה כ"נפקדת". לטענת ישראל, מכוח הגדרה זו 595 אלף השקלים שסטל אמורה לקבל, כפי שפסק בית משפט השלום בכפר סבא, אינם מגיעים לאלמנה אלא הינם "קניינו המלא של האפוטרופוס לנכסי נפקדים", כפי שהגדיר זאת האפוטרופוס עצמו.

לפי האפוטרופוס ופרקליטות ישראל, המגינה על החלטתו בבית המשפט המחוזי בעיר הקודש, סטל היא "תושבת הממשל הצבאי בגדה המערבית, ולפיכך, על פי הוראות החוק היא נחשבת לנפקדת בהתייחס לחלקה בעִזָּבוֹן " של בעלה המנוח.

העובדה כי מדובר בפיצויים אישיים המגיעים לאשה אשר נולדה עשרות שנים לאחר 1948, והעובדה שסטל היה אזרח ישראל, וכי היא עצמה לא התגוררה בישראל ולפיכך גם לא עזבה אותה, לא הפריעו לרשויות ישראל. גם אזהרת בית המשפט העליון, שיש להגביל את השימוש בחוק למצבים "חריגים שבחריגים", לא הפריעה לאיש.

לטענת הפרקליטות, הבסיס להכרזה על סטל כעל נפקדת הוא סעיף בחוק לפיו נפקד הוא מי שנמצא ב"כל חלק של ישראל שמחוץ לשטח ישראל" בעת "מצב החירום", שהחל בנובמבר 1947 ומעולם לא בוטל.