מעורבותו העמוקה של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו בשוק התקשורת כבר עלתה לדיון בשנה האחרונה אצל כמה משומרי הסף. היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט, הורה לנתניהו שלא לעסוק בתחומים הקשורים לבעלי בזק ואתר וואלה!, שאול אלוביץ', לנוכח ניגוד העניינים שיוצרים קשרי הידידות ביניהם. בנוסף, בעקבות עתירות לבג"ץ נאלץ נתניהו לוותר על תפקיד שר התקשורת באופן זמני, ולהעביר את המשרד לצחי הנגבי.

במקביל, ניסיונותיו הפסולים של נתניהו להשפיע על האופן שבו הוא מסוקר באמצעות שימוש בכוח שלטוני, נמצאים במרכזה של חקירה העוסקת בפגישות שקיים עם המוצא לאור "ידיעות אחרונות".

ובכל זאת, נתניהו ממשיך להיות מעורב בהליכי חקיקה שנועדו להגביר את השפעתו על התקשורת בישראל. החקיקה שמקדם משרד התקשורת, כפי שנחשף ב־TheMarker,  תעניק לנתניהו ולממשלתו שליטה ריכוזית חסרת תקדים בכלי התקשורת המשודרת בישראל .מטרתם היא להקים גוף רגולציה חדש, שיפקח על הערוצים המסחריים, על חברות החדשות של 2 ו–10, על הפלטפורמות הרב־ערוציות הוט ויס, על הרדיו האזורי, גלי "צה"ל", וגם על תאגיד השידור הציבורי, כולל תחנות הרדיו של קול ישראל.

מנגנון המינויים בגוף החדש מהווה נסיגה משמעותית מהניסיונות של השנים האחרונות ליצור חיץ בין הדרג הפוליטי לתקשורת. יו"ר הגוף הרגולטורי החדש, שגם ינהל אותו בפועל, אמור להיות מינוי פוליטי ישיר של השר הממונה, והמועצה כולה תפעל תחת סמכות ישירה כגוף פנים־ממשלתי תחת אחריות השר. באמצעות הגוף הזה מבקש נתניהו גם למחוק את הישג הקמת תאגיד השידור הציבורי, ובפועל מדיח את כל מועצת התאגיד וההנהלה, וממסמס את הניסיון להקים שידור ציבורי בישראל.

הרצון האובססיבי של נתניהו לשלוט בתקשורת מסגיר מאפיינים לא דמוקרטיים. ראש הממשלה הישראלי מעוניין להחליש את הביקורת עליו ואת כוחם של האזרחים, ולחזק על חשבונם את השלטון ובעיקר את השליט. הליך החקיקה הנוכחי יגרום לפגיעה אנושה בחופש הביטוי התקשורתי והחברתי, ולערעור משמעותי של יסודות הדמוקרטיה ועקרנות האנושות.