שליטת ממשלת האחדות הימנית בישראל, בהובלת אביגדור ליברמן ונפתלי בנט ובראשות בנימין נתניהו, יוצרת סיכוי חדש לשמאל הישראלי. זה הזמן לצאת מהדשדוש, להתלכד ולהציג לציבור חלופה ברורה ועקבית למדיניות הכיבוש, הגזענות והדיכוי של הימין הישראלי.

יצחק הרצוג, שנשא בשנה האחרונה בתואר יו"ר האופוזיציה, רוקן אותו מתוכן בחתירתו להצטרף לממשלת הימין. הוא נכשל פעמיים: גם בשיחות הסרק שניהל עם נתניהו, ולא השיגו דבר, וגם בלגיטימציה שהעניק לשלטונו ולעמדותיו של ראש הממשלה של ישראל.

בניגוד לנתניהו, שכל הבטחותיו לקידום מהלכים מדיניים,אם נאמרו,הן נאמרו ( בחדרים סגורים וללא תיעוד), הרצוג דיבר בפומבי על התנגדותו למדינה פלסטינית ול"אהבת ערבים". זה לא עזר לו, ואפילו אחרי שנתניהו בעט בו והעדיף את ליברמן, הרצוג המשיך לתת לו גיבוי והאשים בכישלון את שלי יחימוביץ'. מכל הסיבות האלה, הרצוג חייב לפרוש לאלתר מהנהגת המחנה הציוני, ולעבור לספסלים האחוריים שמהם יתקשה לגרום נזק נוסף.מלאכת השיקום של האופוזיציה תוטל על מי שתירש, או יירש, את הרצוג בראשות המחנה הציוני.

תפקידם יהיה לאחד שורות עם מרצ והרשימה המשותפת, ולגבש חזית מלוכדת נגד העמקת הכיבוש הישראלי לשטחים הפלסטיניים, נגד החקיקה והמדיניות הגזענית כלפי הציבור הערבי, ונגד הצעדים שתוביל הממשלה הנוכחית לפגיעה בשרידי הדמוקרטיה,המדומה בחופש הביטוי ובעצמאות המשפט. חזית השמאל הגדולה בישראל תצטרך לשתף פעולה גם עם יאיר לפיד, ולהפעיל לחץ על משה כחלון, שיהיה מבודד מאי פעם בקואליציה עם הימין הקיצוני של נתניהו והקליקה שלו.

האופוזיציה החדשה תתקשה להתמודד עם קואליציית הימין המורחבת בהצבעות בכנסת. אבל משוחררת מתקוות השווא להצטרף לממשלה, היא תוכל להציג מסר חד וברור לציבור הישראלי, ולהעמיד בראשה מנהיג או מנהיגה שיוכלו לנצח גם בקלפי.

הגיעה העת להתנער מדיכאון התבוסה בבחירות ומהנהגת הכזב של הרצוג, ולראות במשבר הפוליטי המתמשך הזדמנות להתחדשות אידיאולוגית ופרסונלית של השמאל. אם כי הדרך עוד ארוכה,אפשר לסמוך על נתניהו, ליברמן ובנט שיעניקו לאופוזיציה הרבה סיבות להתעורר מהתרדמה ולצאת השממה.