כאשר דונלד טראמפ גבר על הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות האמינו רבים במחנה הימין הישראלי שחלומם התגשם. הממשל החדש, כך התרשמו רבים, ידידותי מאוד כלפי ישראל ותומך במדיניותה של ממשלת נתניהו הן מול הפלסטינים והן בנושא איראן. התחושה הייתה שהנשיא טראמפ מוקף יהודים אמריקאים התומכים בתנועת ההתנחלות, ולכן יהיה סוף ללחצים מצד הממשל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, או להגבילה. ואולם, המגעים בין ממשלת ישראל לממשל טראמפ בסוגית ההתנחלויות המחישו שצפיות אלה לא היו מבוססות.

מדיניות הממשל בנושא ההתנחלויות, בדומה למדיניותו של ממשל אובמה, נגזרת מרצון,להביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהסדר. למרות התפיסה המקובלת בחוגים רבים בישראל את ממשל אובמה כ"משיחי" ואובססיבי ביחסו לסוגיית ההסדר עם הפלסטינים, בפועל אובמה עצמו היה חסר מוטיבציה לעסוק בסוגיה הזאת ולהיכנס בעובי הקורה, לאחר שבשלב מוקדם למדי של המגעים עם ישראל התברר לו שהיא מצדה עושה כל מאמץ לטרפד התקדמות. המאמצים להגיע להסכם בתקופתו נדחפו על ידי גורמים אחרים בממשלו. בולט במיוחד היה ניסיון התיווך של מזכיר המדינה ג'ון קרי ב-2013-2014. אובמה עצמו לא שיחק כל תפקיד במהלך.

הנשיא טראמפ, לעומת זאת, מפתיע את ממשלת ישראל בעוצמת המוטיבציה שלו לקדם הסדר מדיני. רמז ראשון לכך נראה כבר במהלך מסע הבחירות, כאשר הוא דיבר על הסדר ישראלי-פלסטיני כ"עסקה האולטימטיבית" שרק הוא יכול לסכמה. מאז חזר טראמפ על אמירה זאת מספר פעמים. נראה כי זו הבטחת בחירות אחת בתחום מדיניות החוץ, שהוא מאמין כי ביכולתו לקיים.

בהזדמנויות שונות ראשי הפיקוד, בכללם מזכיר ההגנה הגנרל ג'יימס מאטיס, הביעו תפיסה שלפיה המשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא גורם מפריע ליישוב סכסוכים ומשברים אחרים במזרח התיכון ומזין את הקיצוניות באזור. זאת, בניגוד לטענות החוזרות ונשנות של ממשלת ישראל, שלפיהן אין קשר בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני ליתר מוקדי המחלוקת והמשברים באזור. אחת ההחלטות הראשונות של טראמפ הייתה המינוי של ג'ייסון גרינבלט, עורך דין יהודי, כשליחו למשא ומתן. אמנם ניתן היה להבין שגרינבלט מונה כנושא ונותן הראשי עם מדינות אחרות במזרח התיכון במגוון נושאים, אבל בשלב הזה גרינבלט,מתמקד בסכסוך הישראלי-פלסטיני,אבל בלי כל התקדמות שהיא.