מסתבר כי הגישה של הממשל האמריקאי הנוכחי לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי אינה שונה בהרבה מגישת ממשל אובמה.

הממשל אימץ חלק מעמדות המפתח של הצד הישראלי על רקע זה נשמעו האמירות מטעם הממשל כי אינו מתכוון להחליף את שני הצדדים והם אלו שצריכים להגיע להסכם במשא ומתן ישיר, וגם כי הסדר אזורי הוא חיוני, בין היתר במובן התמיכה במאמץ ישראלי ופלסטיני להגיע להסכם ולממשו. במסגרת זו אומצה על ידי הממשל גם הטענה הישראלית השגורה שההתנחלויות אינן מכשול להסכם עתידי, אך הממשל מבין היטב שהרחבת ההתנחלויות והמשך הבנייה פוגעים באפשרות להגיע להסכם. טראמפ עצמו אמר זאת בצורה הברורה ביותר כאשר הסביר בפשטות ובהגיון של איש נדל"ן שכאשר ישראל מרחיבה את ההתנחלויות היא מכרסמת בעצם את היקפו של השטח שעליו מתנהל המשא ומתן, וכך אי אפשר להגיע להסכם. בשיחות שערך בישראל, גרינבלט התמקד בצורך להפסיק בנייה בהתנחלויות, ודווח כי בתחילת השיחות הוא דרש הפסקת בנייה מוחלטת, בדומה לדרישת ממשל אובמה בתחילת דרכו.

בשלב זה נראה כי ממשל טראמפ אינו מעוניין להגיע לעימות פומבי עם ישראל בנושא הבנייה בהתנחלויות. סביר גם כי נתניהו הגיע מצדו להחלטה בדבר הגבלת הבנייה על יסוד הערכה שיש בה כדי למנוע עימות עם הממשל.

לסכום, ממשל טראמפ נוח יותר לממשלת הימין בישראל מ-ממשל אובמה בעניין המשך הבנייה בהתנחלויות עם הגבלות, ובפועל באי-התנגדותו לבנייה במזרח עיר הקודש. עם זאת, האופן בו מנהל נתניהו את המגעים עם הממשל החדש עלול להוביל להחמצת הזדמנות נוספת לקבע, יחד עם ארצות הברית, את התפיסה כי בכל פתרון יהיו גושי ההתנחלויות שבקרבת הקו הירוק חלק משטחה של ישראל. האינטרס של ישראל הוא לחדד את ההבחנה בין גושי ההתיישבות לבין ההתנחלויות המבודדות, אך נראה כי ממשלת ישראל אינה הולכת בכיוון זה בשל הצורך להגדיר את גבולות גושי ההתיישבות ובפרט מחשש כי הגדרה כזו, ואפילו ניסיון לגבשה, יהיו כרוכים במחיר פוליטי כבד.