בואו לא נתמם: כל מינוי של שר הוא בסופו של דבר מינוי פוליטי שמשרת אינטרס כלשהו, סותם חור, מונע מלחמה פנימית או מחזיר טובה למישהו. אופיר אקוניס מונה לשר החלל ואין קשר בינו לבין הכוכבים. גם כשראש הממשלה בנימין נתניהו בחר את יאיר לפיד לתפקיד מנהל הכספים האולטימטיבי של הישראלים, האחרון לא היה כלכלן דגול - ואף אחד לא הרים גבה. בסופו של דבר, בכל משרד ומשרד יש פקידות ממשלתית מקצועית ומוכשרת שמובילה את השר.

ובכל זאת, למינוי ההזוי של איוב קרא לשר התקשורת - אין דרך אחרת לתאר את המינוי הזה - יש טעם מר במיוחד שמעורר תחושה של עליית מדרגה, או ליתר דיוק ירידת מדרגה. אולי זו הצורה: "בוקר טוב, שר התקשורת קרא?" העיר נתניהו את קרא, שישן בחדרו במלון בנורבגיה וספק אם הבין באיזה מצב תודעתי הוא נמצא: רדום, חולם, חולם בהקיץ או ער.

אין באמת כל קשר בין קרא לתקשורת וספק אם יהיה, וזו הסיבה היחידה שבגללה נתניהו מינה אותו. נתניהו רצה להמשיך לכהן כשר התקשורת והמינוי הזה בא לפתור מכשול טכני שנוצר כשיו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג והתנועה לאיכות השלטון הגישו עתירה לבג"ץ וחייבו את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבדוק את ניגוד העניינים של נתניהו בשוק התקשורת.

נתניהו ימשיך בפועל לכהן כשר התקשורת - זה דבר גלוי, כל מי שיושב בכנסת ובממשלה יודע זאת וכך גם הציבור. כולם יודעים אבל אף אחד לא ממש מתרגש מזה, בטח שלא נתניהו.

ובכל זאת, הפעם נראה שראש הממשלה באמת הגזים. המקרה הזה מזכיר את הסיפור על קליגולה, הקיסר הרומי שרצה למנות את סוסו האהוב לקונסול. ההשוואה הזאת לא נועדה להעליב את קרא. מי שצריך להיעלב מהסיפור הזה הם הציבור, חברי הכנסת ושאר שומרי הסף של ישראל.

המינוי של סוסו של קליגולה מעולם לא יצא לפועל: זה היה ספין - אחד הראשונים בהיסטוריה - שבאמצעותו ביקש קליגולה לבטא את הזלזול העמוק שחש כלפי המוסדות הפוליטיים של האימפריה הרומית ובעיקר להביע את הבוז הגדול שרחש לסנטורים, שהיו בעיניו חבורה של חנפנים והססנים.

ודי בחכימה ברמיזה.