סיסמת הבחירות הבאה של הבית היהודי עדיין לא נקבעה, אבל המילה "מנהיג", או כל הטיה אחרת של שורשה, תככב ככל הנראה בקמפיין של נפתלי בנט. המטרה, גם אם לא מיידית, היא ראשות הממשלה. אם צריך לשים כסף, אפשר להמר על "מנהיגות לאומית" או: "הגיע הזמן להנהיג".

גם ללא סיסמה מוסכמת, התכנית של בנט לכיבוש היעד כבר ערוכה ונחלקת לשני שלבים, שניהם קשורים לנתניהו. "כל עוד נתניהו ראש ממשלה, הכיוון לבחירות הבאות הוא שר המלחמה. נביא כוח פוליטי וניקח את זה", אומר בנט. הוא מקווה להתקרב ל־20 מנדטים, מה שלא יותיר לנתניהו ברירה אלא לתת לו את התיק – שכבר הובטח לו בעבר על ידי ראש הליכוד, וזה התחמק מההבטחה, כמו מהבטחות אחרות לפוליטיקאים נוספים. הפעם בנט לא מתכוון לוותר. הסקרים מנבאים לבית היהודי בין עשרה ל־13 מנדטים, אבל בנט בטוח שיצליח יותר. לעתים הוא אף מדבר על אזורי ה־30 מנדטים, שיגיעו ממצביעים מסורתיים, אנשי ימין־מרכז, רוסים ואפילו חרדים, שם ממתינים לו, לדבריו, שני מנדטים.

לא שזה תענוג כזה גדול לשבת בממשלה של נתניהו. הם מתעבים זה את זה כמו שני אויבים בטרגדיה יוונית. אמנם בנט נוהג לומר שבפגישות אישיות נתניהו הרבה יותר לבבי כלפיו מכפי שניתן לראות בפומבי, אבל התיעוב והסלידה חזקים. בנט מגדיר את הקשרים ביניהם כ"חוסר קשר". בשיחות פרטיות נהנה בנט לספר איך כופף את ביבי ואילץ אותו לתת לבית היהודי את משרד המשפטים. "אף פעם ביבי לא נותן לבנט. בנט לוקח", זו אחת האמרות החביבות על בנט. הנמשל ברור, מי שהכניע את נתניהו פעם אחת, יעשה זאת שוב. בסביבת בנט מסע ההכנעה הפך למיתולוגיה, יומיים שבהם הפך בנט ל"גיבור לאומי". זה התחיל כשבכירי הבית היהודי ,איילת שקד ובנט תהו אחרי הבחירות איזה תיק לבקש מראש הממשלה. הבכירים תמכו במשפטים. בנט התלהב. הוא מאמין בכוחה של מערכת המשפט לחולל שינויים. הנוכחים לא גילו סימני התלהבות דומים. נתניהו לעולם לא ייתן לנו את משרד המשפטים, אמרו לבנט, אם תתעקשו על משרד המשפטים נתניהו יקים קואליציית שמאל. עליי, אמר בנט, תנו לי לטפל בנתניהו. אחרי יומיים הגיעה הודעה שאנחנו מקבלים את תיק המשפטים, נוהג בנט לומר כשחיוך גדול על פניו.