על רקע ההכנות לבחירות על ראשות מפלגת העבודה בישראל ציין עמיר פרץ, אחד המתמודדים, כי דווקא העובדה שיש צמיחה וירידה באבטלה מצביעה על הטרגדיה החברתית של ישראל, והוסיף עובדים, שעובדים מאוד קשה נשארים מתחת לקו העוני.

זה מקומם יותר כשהכלכלה צומחת, אך פירות הצמיחה הזו לא מגיעים לכלל האוכלוסיה. פרץ אמר כי כשנתניהו קבע בשנת 2004 את תקרת גידול ההוצאה על אחוז אחד, הוא חנק את הכלכלה הישראלית. מפני כשיש גידול טבעי של 1.8%, לשמור על המחויבות לשירותים החברתיים הקיימים, המינימום צריך להיות 1.8%, תוך הדגשה לעמוד על עליה שנתית בהוצאות הממשלה של לפחות 5%, והעלאת יעד הגרעון מ-2.8% לאזור של 4.5% -5%.

עמיר פרץ אמר כי העלאת שכר המינימום תוביל להעלאת הצמיחה, הורדת האבטלה ולתוספת פעילות במשק, תוך קביעה כי אין בעיה עם חוב קצת יותר גדול, אם במקביל הדורות הבאים יקבלו לימודים, שירותי בריאות נאותים, ועוד. 

===

 עמיר פרץ מתח ביקורת על שר האוצר משה כחלון, ועל ראש הממשלה נתניהו שמתגאים ביחס החוב-תוצר הנמוך של ישראל, שעמד בסוף 2016 על 62.1% ואמר כי גם כש מגיע ל-75% יחס חוב-תוצר, בכלכלה בריאה שהצמיחה גדלה, זה מצב תקין. רוב המדינות האירופאיות נמצאות ביחס חוב תוצר שנע סביב 68%-70%, אמר והוסיף כי ההוצאה האזרחית היום של ישראל ביחס לתמ"ג עומדת על 31%. בעוד הממוצע של ה-OECD זה 38%.

פרץ דוחה את הטענות לפיהן, הגדלת החוב היא לא הטלת מס על הדורות הבאים, וקובע כי סכנת ההתמוטטות, היא לא בחוב הממשלתי אלא במצב החברתי, כאשר חסרים כ-70 מיליארד שקלים בשנה בהוצאה האזרחית לספק שירותים חברתיים, מה מחייב הגדלת יעד הגירעון ב- 5% ואת ההוצאה הממשלתית ב-5%. זה נותן כ-40 מיליארד שקלים: 20 מיליארד דרך הגדלת התקציב, ו-20 מיליארד דרך שינויים בתוך התקציב. את 30 המיליארד האחרים באים באמצעות, מלחמה בהון השחור, העלאה של אחוז במס הכנסה, העלאה של אחוז במס החברות. ובכן דבריו של עמיר פרץ מעידים כמובן על המציאות הכלכלית הגרועה בישראל שאין סיכוי לשנות את ההגמוניה של אנשי ההון והעסקים על התחומים השונים, כולל, העסקנים הפוליטיקאים.?!