ב–2013 נתקל ארנון מילצ'ן בקשיים בבואו לחדש את הוויזה שלו לארה"ב. הסיבה היתה ראיון ל"עובדה", שבו סיפר על תרומתו לתוכנית הגרעין הישראלית. משרד החוץ האמריקאי החליט להעניק לו אשרה לשנה בלבד, וכאן נכנס לתמונה נתניהו, שפנה לדן שפירו וג'ון לקרי וביקש להאריך את תוקף האשרה לעשר שנים, כפי שאכן קרה בהמשך.

מנדלבליט לא ייחס חשיבות רבה לפרשת הוויזה, והסביר לאנשי משרד המשפטים כי הוא מאמין שנתניהו היה פועל לקדם את עניינו של מילצ׳ן גם מבלי שיעניק לו ולרעייתו סיגרים, שמפניה ורודה או תכשיטים, ולו בשל תרומתו של איל ההון לביטחון ישראל בעבר. ספק אם הטיעון הזה מנקה את נתניהו, שבכל מקרה היה לכוד בצבת של ניגוד עניינים כשפעל למען מיטיבו.

במשרד המשפטים הדפו בשבועות האחרונים את האמירה שצמרת התביעה הכללית נוהגת בראש הממשלה בזהירות מופלגת ושהאטיות שבה מתקדם התיק חריגה. הפרקליט ניצן טען באחרונה כי רוח הפסיקה של בית המשפט העליון מחייבת הפעלת מנגנוני זהירות ובקרה בחקירות שיש בכוחן לטלטל את השלטון. להערכתו, ההכרעות בחקירות נתניהו תיפולנה בתוך חצי שנה. מקורות משפטיים אחרים טענו כי העיכוב נובע מהצורך בכמה חיקורי דין להשלמת התמונה, ומצירופה לתיק באחרונה של פרקליטות מיסוי וכלכלה בראשות עו"ד ליאת בן ארי — מי שניצחה על פרשת הולילנד והובילה את החקירה שקטעה את המרוץ של בנימין בן אליעזר לנשיאות. "לבן ארי ולצוות שלה לקחו כמה שבועות ללמוד את התיק", אומר אדם שמשקיף על הטיפול בפרשות מבפנים. לטענת אותו אדם, "היועץ מגלה בתיקים של נתניהו זהירות ומקצועיות", והרצון לסיים את החקירה במהירות לא יבוא על חשבון אלו. זהירות היא אכן מצרך חשוב בחקירות הנוגעות לצמרת השלטון, אבל זהירות מופלגת עלולה לגרום לפגיעה קטלנית בעיקרון השוויון בפני החוק. די להשוות את הטיפול המתון בפרשות נתניהו למהירות ולתוקפנות שבה נוהגות צמרת התביעה הכללית והמשטרה בפרשת הסרק של אולמרט והמסמכים המסווגים.

ההערכה כעת היא שעד סוף השנה האזרחית ייגזר גורלו המשפטי של ראש הממשלה, לשבט או לחסד. נדמה כי אם היו שתי הפרשות הללו זוכות לטיפול נחוש ומהיר יותר, היום כבר הישראלים היו אחרי נפילת הפור.