בתגובה על ההחלטה הישראלית הפרובוקטיבית לערוך בחירות במועצות המקומיות בארבעת הכפרים שברמת הגולן הסורית הכבושה, שלח משרד החוץ בסוריה תלונה לאו"ם ולמועצת הביטחון, וקבע כי מדובר באדמה סורית שנכבשה בניגוד לחוק הבינ"ל. עוד נאמר בהודעה כי הגולן הוא חלק בלתי נפרד משטחי סוריה והוא יחזור לבסוף למולדת האם, אם במוקדם ואם במאוחר.

סוכנות הידיעות הסורית הרשמית 'סאנא' פרסמה כי בישיבה מיוחדת שעסקה בקיום בחירות ברשויות הדרוזיות בגולן הכבוש, "הבהירו חברי מועצת מחוז אל-קוניטרה את התנגדותם המוחלטת להחלטת שלטונות הכיבוש הישראלי העוסקת בקיום מה שמכונות בחירות מקומיות בגולן הכבוש, ולכל ההליכים השרירותיים והתוקפניים נגד תושבינו בכפרים הכבושים".

המוני הסורים כולל אלה שדבקו באדמותיהם ולא עזבו את בתיהם בגלל מלחמת יוני 67 לא יכירו ולא ישלימו עם התוכניות הישראליות ליהד את רמת הגולן או לנגוס מהריבונות של מולדתם סוריה. משמע הטענות הישראליות כי יש אנשים בכפרים אלה שמסכימים עם ההחלטה הישראלית, לא יצליחו. הרי אם יש אנשים כאלה אזי הם חופשיים להשתייך לאן שאוהבים, אך לא מזכותם, לשייך את האדמה ואת המולדת למדינה כל שהיא.

====  

הרי מתוך כ-21 אלף התושבים הסורים שחיים כיום במג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קניה, מעט יותר מ-1,500 מחזיקים באזרחות ישראלית. השאר נושאים תעודת תושב בשל סירובם להכיר בריבונות הישראלית. ובכן ההחלטה הישראלית מיועדת לייהד ולנגוס בריבונות הסורית ברמת הגולן.. רבים מהסורים תושבי הגולן הואשמו על ידי ישראל בריגול, נעצרו ונאסרו לתקופות ארוכות, בגלל נאמנותם לסוריה. במקביל מי שהחזיקו תעודת זהות ישראלית, מונים כמה מאות, במהלך 30 השנים שחלפו מאז כיבוש הגולן.

בני הגולן שנשארו בגולן תחת הכיבוש, ואלה שגורשו ממנו בעקבות מלחמת יוני 67,  מונים יותר ממיליון וחצי מליון בני אדם, וודאי שרובם נחושים לחזור לבתיהם ואדמותיהם, אם במוקדם או במאוחר. נחישות זו, שמשמעותה דביקות במולדת, התגלמה במרד העממי במהלך הביקור שעשה שמעון פרס בגולן, ובהפגנות נגד סיפוח הגולן לישראל, בשנת 1982.