מפת עיר הקודש, על שטחיה שסופחו לישראל בניגוד לחוק הבינלאומי, מציגה עיר מתוחמת שגבולותיה לא ברורים. אבל השרטוט הקַרְטוֹגְרָפִי של ממשלות הכיבוש לא יכול לכסות על הקרעים והשסעים שחורצים את המרחב העירוני הזה, שרחוק מאוד מלאפיין לכידות אורבנית. עיר הקודש היא מפגן של כוח פוליטי, שלא רק כופה עצמו על תושביה הערבים, אלא משמש גם כמנוף אלים שנועד להרוס כל פתרון מדיני, לחבל בסיכוי להגשים את פתרון שתי המדינות ולהטמין מוקשים גם באדמת המדינה הפלסטינית העתידית.

המופע האחרון של כוונות ההשתלטות על עיר אל-קודס מתגלם בתוכנית לבנות שכונה חדשה בצפון מזרח העיר. לכאורה, מיועדת השכונה להקל על מצוקת הדיור, אך בפועל היא תחצוץ בין העיר ליישובים פלסטיניים שבמזרחה, ובכך תמנע רצף טריטוריאלי ביניהם לבין ראמאללה. השכונה, שתכיל 1,100 דירות, תחבר בין שכונת נוה יעקב לבין ההתנחלות גבע בנימין, אבל תוגדר כחלק מגבע בנימין, שמצויה מעבר לחומת ההפרדה, בחלק הפלסטיני. באמצעות ההגדרה הזאת תהפוך גבע בנימין למעין שלוחה של אל-קודס, מה שיקל בעתיד לספחה לשטח השיפוט של ישראל.

התוכנית נידונה כבר ב–2004, ועל פי המינהל האזרחי בגדה המערבית, משרד השיכון הישראלי לא הגיש תוכנית חדשה מאז. פרסומה עכשיו על ידי משרד השיכון מעלה את החשד, שהיא נועדה לשרת את שאיפותיו הפוליטיות של שר השיכון יואב גלנט בדרך להצטרפותו לליכוד. אבל דווקא משום שהיא עלולה לשמש נדוניה פוליטית, יש להתייחס אליה ברצינות, בשל הפוטנציאל שלה לפרום עוד תפר רופף ביחסיה של ישראל עם הקהילה הבינלאומית.

גלנט מסביר, כי "קיימת חשיבות ביטחונית מיוחדת של רצף ישראלי מגוש עציון בדרום ועד עטרות בצפון". על סמך הסברי הבל וכחש דומים קודמה בעבר בנייתן של עשרות התנחלויות, שהפכו לנטל ביטחוני עצום. בין שאר מטלותיו ועיסוקיו, מונחת על כתפיו של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו עכשיו גם המשימה הזאת: לעצור את התוכנית ולא להניח לשאפתנות של גלנט או של שרים אחרים לנווט את ישראל לשטח האש הזה.