למרות הזמן הקצר שעבר מאז היוודע תוצאות הפריימריז בעבודה,פרשנים ישראלים רואים כי ניכר שהיו"ר הנבחר החדש אבי גבאי הפיח רוח חיים במפלגה. התחושה בקרב מחנה השמאל היא שיש אפשרות להרחיב את שורותיה ואולי אף לזכות חזרה בשלטון.

ואולם, השאלה החשובה ביותר שנותרת כרגע ללא מענה היא מהי מהות השינוי שנושא עמו גבאי. דווקא בשל היותו נציגה של "הפוליטיקה החדשה", ודווקא בגלל העדרו של רקורד ציבורי, שממנו ניתן לגזור קלסתר פוליטי ברור — מדובר בתעלומה אידיאולוגית.

גבאי, שבעבר בחר בליכוד — הקים יחד עם משה כחלון את מפלגת כולנו ופרש מממשלת נתניהו מטעמים שונים, בתגובה לפיטוריו של שר המלחמה משה יעלון. תפישת עולמו הכלכלית־חברתית עמומה. הוא איש השוק החופשי, שמאמין בשיפור המערכות הממשלתיות והציבוריות על ידי "הגדלת מסגרות התקציב האזרחי לשיעורים דומים לאלה המקובלים ב-OECD" " . הונו האישי, שאותו צבר בתקופת כהונתו כמנכ״ל בזק, מוערך במיליוני שקלים, אבל הוא עדיין נהנה מתדמית של איש מעמד הביניים.

מבחינה מדינית, גבאי נזהר שלא לחצות את גבולות אזורי הנוחות המוכרים: שתי מדינות, תהליך מדיני אזורי והקפאת בנייה מחוץ לגושים. אפילו בנו בן השבע עשרה, דניאל, הרחיק לכת יותר ממנו, כשאמר: ״אבא שלי הולך להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים".

גבאי רוצה בעיקר להביא קהלים חדשים — תחילה דרך החזרת מצביעים שזלגו ל"יש עתיד" — ולהחליף את השלטון. "אנחנו נחליף את נתניהו ונביא את 30 המנדטים שצריך", אמר באחרונה במסיבת עיתונאים.

גבאי מבין היטב, שהאפשרות היחידה להוביל לשינוי עוברת דרך הקלפי. הוא צודק ולכן אין לזלזל בהישגו בפריימריז, ובוודאי לא באופן שבו ניצח למרות נקודת פתיחה בעייתית. עבור מפלגה חסרת ביטחון כמו העבודה מדובר בנכס חשוב.

יחד עם זאת, אסור שהניצחון יהיה חזות הכל. כדי להחליף את נתניהו מבלי להציע אלטרנטיבה ממשית לדרכו, יש לאופוזיציה כבר את יאיר לפיד. אין צורך בחמישים גוונים של מרכז־ימין. לכן על גבאי להציג אלטרנטיבה מהותית לתפישת העולם של ראש הממשלה הישראלי הנוכחי. מפלגת העבודה לא שכחה רק איך מנצחים בחירות, אלא גם מי היא. טוב יעשה גבאי אם יבהיר לציבור לאן צועדת מפלגת העבודה בראשותו וישרטט את הכיוון שאליו הוא מעוניין להוביל את הישראלים.