האם ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו מאמין שלאלאור אזריה מגיעה חנינה, או שתמיכתו ברעיון היא מהלך ציני, המאפשר לו להסתחבק עם תומכי אזריה ולפרוק כל עול בידיעה שלא ידו תחתום על כתב החנינה? פעם נוספת נראה שנתניהו זיהה הזדמנות לאתגר את סמכותם של אחרים — הפעם של ראובן ריבלין והרמטכ"ל גדי איזנקוט — תוך התחנפות לבוחריו, ולעזאזל הממלכתיות.

שמונה שופטים צבאיים בשתי ערכאות דחו אחת לאחת את טענות ההגנה, ומצאו את אזריה אשם בהריגה. הם השתכנעו למעלה מכל ספק, שלא נשקפה סכנה מוחשית מהמפגע הפצוע; שאזריה פעל מתוך מניע נקמני, ובשוויון נפש של מי שמשתתף במטווח. למרות הפסיקה החמורה הסתפקו בעונש קל יחסית וגזרו עליו 18 חודשי מאסר. חרף זאת, מצא לנכון נתניהו להמליץ על חנינה ולהעביר מסר ברור שנעשה עוול לאזריה. בכך תורם נתניהו לקעקוע מערכת המשפט, שנמצאת גם כך מאז תחילת המשפט ובמהלך החודשים שבהם הוא נמשך, תחת מתקפה חסרת תקדים.

משפט אזריה התנהל על רקע קמפיין ציבורי רחב ממדים, כשברקע מהדהדות התבטאויות מתלהמות של פוליטיקאים חסרי אחריות מהקואליציה ומהאופוזיציה, שנזרקו לחלל אינתיפאדת הסכינים שהיתה בעיצומה. זכורות האמירות של שר החינוך נפתלי בנט, ש"מחבלים צריך להרוג, לא לשחרר", של השר לביטחון פנים גלעד ארדן ש"כל מחבל צריך לדעת שהוא לא ישרוד את הפיגוע שהוא עומד לבצע" ושל יאיר לפיד שביקש לחדד את הוראות הפתיחה באש ואמר ש"ההנחיה צריכה להיות מאוד ברורה — מי שמוציא סכין או מברג, צריך לירות בו כדי להרוג". נתניהו שמע אותם קריאות תיגר ושתק. אז כמו היום, הוא נתן יד למתקפות על מוסדות ובכירי המוסדות עליהם הוא עצמו מופקד. וכשימשה יעלון יצא להגנת המערכת, הוא נפטר ממנו.

בתוך הוואקום המנהיגותי לא נותרה ברירה בפני הרמטכ"ל והוא נאלץ להזהיר את ההנהגה מהנזק שהם מסבים לצבא. "אם מישהו רוצה אתוס של כנופיה, שיגיד", הבהיר הרמטכ"ל.

ואמנם, השופטים לא הותירו מקום לספק וקבעו כי אזריה פעל בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש. אבל כל זה לא עצר את נתניהו מלהציע לחון את מי שמערער על אתוס. אחד לאחד נתניהו כורת את הענפים השלטוניים שעליהם נסמך דווקא שלטונו שלו.