מסקר, שפורסם על ידי מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב והמרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרים ברמאללה, עולה כי מחצית מהישראלים (53%) ומהפלסטינים (52%) תומכים בפתרון שתי המדינות.

עם זאת, השוויון בעמדות משקף מגמות הפוכות: בעוד שאצל הפלסטינים מדובר בעלייה של 8% לעומת דצמבר 2016, אצל הישראלים מדובר דווקא בירידה של 2% באותה התקופה.

מגמות דומות נמצאו גם בבדיקת התמיכה בהסדר הכולל מדינה פלסטינית מפורזת, נסיגה ישראלית לקווי 1967 תוך חילופי שטחים שווים, איחוד משפחות בישראל ל-100 אלף פליטים פלסטינים והכרזה על מערב עיר הקודש, כבירת ישראל ומזרח עיר הקודש כבירת פלסטין, תוך שהעיר העתיקה מחולקת בין שתי המדינות: בצד הישראלי ירדה התמיכה בפתרון זה ב-9% לעומת דצמבר 2016, ועומדת כיום על 32% בלבד. בצד הפלסטיני נרשמה דווקא עלייה של 4%, וכיום 43% תומכים בפתרון זה.

==== 

כשלישי עד מחצית מהמתנגדים בשני הצדדים לפתרון שתי המדינות שינו את דעתם והפכו לתומכים בו לאחר שנאמר לישראלים כי במסגרת ההסדר הפלסטינים יתחייבו למחוק ביטויי הסתה מספרי לימוד והכרה בישראל, ואילו לפלסטינים נאמר כי ישראל תתחייב לשחרר אסירים פלסטינים ולהכיר בנראטיב ההיסטורי של העם הפלסטיני. עוד עולה מהסקר כי בשני הצדדים מאמינים כי הרחבת ההתנחלויות הפכה את פתרון שתי המדינות לבלתי ישים, דבר המעלה באופן ישיר את ההתנגדות לפתרון. במקביל, בשני הצדדים ישנה חשדנות כלפי הצד השני: רק 13% מהפלסטינים סומכים על היהודים, ופחות מ-20% מהישראלים היהודים סומכים על הפלסטינים. 78% מהפלסטינים העידו כי לישראל שאיפת השתלטות על כלל השטח בעוד ש-62% מהיהודים הישראלים מאמינים זאת לגבי הפלסטינים.

כשהוצבו לנסקרים שלוש אפשרויות לפתרון הסכסוך - מדינה שוויונית לשני העמים, מדינת אפרטהייד לא-שוויונית ותרחיש קיצון בו עם אחד מגרש את השני - בין 10%-15% בכל אחד מהצדדים תמכו באחד הפתרונות. פתרון של קונפדרציה בין שתי מדינות, ישראל ופלסטין, זכה לתמיכה של 32% מהישראלים ו-37% מהפלסטינים, כשערביי ישראל הביעו תמיכה של 61% בפתרון מסוג זה (לעומת 26% בלבד מהישראלים היהודים).