הוועדה לבחירת שופטים בחרה את השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון, ואת השופט חנן מלצר למשנה־לנשיאה. חיות תיכנס לתפקידה בעוד כחודש וחצי, עם פרישתה של הנשיאה הנוכחית, מרים נאור.

הבחירה התקיימה לאחר ששרת המשפטים, איילת שקד, עיכבה ככל יכולתה את התהליך, תוך שדאגה למתוח את עצביהם של כלל המעורבים, ואף נקלעה לעימות פומבי בנושא עם הנשיאה נאור. התעקשותה לזרוע לקראת בחירתה של חיות ספקות בנוגע לעיקרון הסניוריטי המנחה את בחירת נשיא בית המשפט העליון והמשנה, היתה בלתי ראויה. היא גם היתה חסרת תוחלת: ממילא אף שופט אחר לא היה מציג את מועמדותו לתפקיד. מצער הדבר ששרת המשפטים פועלת לצבירת הון פוליטי בקרב קהל בוחריה, במחיר פגיעה מתמשכת ברשות השופטת ובבכירי שופטיה.

דמותה המקצועית של חיות ושובל פסיקותיה אינם מאפשרים למערכת הפוליטית להדביק לה תוויות המזהות אותה עם מפלגה כלשהי.ממילא התיוגים הללו מופרכים מיסודם, ומשקפים אי־הבנה של מהות העבודה השיפוטית.

מוטב היה לפוליטיקאים ללמוד את הלקח מפרשת חקיקתו של "חוק גרוניס", שאיפשר למנות את השופט אשר גרוניס לנשיא העליון. נציגי הימין בכנסת הביעו אז תקווה שהוא יפסוק כלבבם, אך עד מהרה הוכיח גרוניס שאין קשר בין הדימוי שיש לשופטים — "אקטיביסטי", "שמרן", "פרוצדורליסט" — לבין מהות השיפוט והשמירה על שלטון החוק. גרוניס קודם מהמחוזי לעליון בתקופת נשיאותו של אהרן ברק,תוך שהוא מתעלם מהשאלה אם האג'נדות השיפוטיות של גרוניס תואמות או סותרות את שלו. בזכות הסניוריטי מונה גרוניס בהמשך לנשיא,והוכיח מחדש את חיוניותה של שיטה זאת.

בפסקי הדין תמכה  הנשיאה הנכנסת לא פעם בפסילת חוקים על ידי בית המשפט, נתנה משקל ניכר גם לשיקולי ביטחון, לזכויות נאשמים ולשיקולי יעילות בסוגיות משפטיות כלכליות. מיהו הפוליטיקאי שיידע לשקלל את כל אלה? ומה מכל אלה מעיד על הצפוי בתקופת נשיאותה של חיות?

בהנחה שביקורת לא עניינית תמשיך להישמע מהזירה הפוליטית כך או כך, משיקולים ציניים וצרים, מוטב לשופטי העליון ולנשיאה הנכנסת לאטום את אוזניהם מכל רעשי הרקע, ולדבוק במתן פסקי דין הנאמנים לדין ולפרשנותם אותו, בין אם אלה יזכו לתשואות או למטחי ביקורת.