ישראל לא חדלה להפגין יצירתיות בכל הנוגע לאפליית הפלסטינים. כזכור, ממשלת ישראל ביקשה לפנות ולהרוס את היישוב הבדואי אום אל־חיראן, על מנת להקים את היישוב היהודי חירן. בשנת 2015 דחה בג"ץ את בקשות תושבי אום אל־חיראן נגד פינויים, בטענה שהיישוב היהודי המתוכנן לא ימנע מבדואים להתגורר בו. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין פסק, שהעובדה שתוכנית היישוב כוללת מקווה טהרה ובית כנסת, אף היא לא תפגע בערך השוויון.

כבר אז היה ברור שמדובר בעצימת עיניים מצערת מצד בג"ץ לאור אופיו של היישוב והגופים שהקימו אותו. ואמנם, כעת מתברר שתקנון האגודה השיתופית של חירן דורש כתנאי קבלה שהמבקש יהיה "יהודי אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, השומר תורה ומצוות לפי ערכי היהדות האורתודוקסית". כלומר, לא זו בלבד שביישוב חירן אמורים לגור יהודים בלבד, הם גם צריכים להיות יהודים דתיים אורתודוקסים. השקר, שלמרבה הצער קנה אחיזה גם בבג"ץ, הוא הוכחה נוספת לכך שהפתרון הנכון והצודק היחיד לפרשה זאת הוא לאפשר לתושבי אום אל־חיראן לשוב ולגור על אדמתם בבטחה, ללא נישול לטובת יישוב יהודי.

"פטנט יהודי" נוסף היה התיקון לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים. על פי התיקון, הבחנה של רשות מקומית בין תושביה לתושבים אחרים לא תיחשב לאפליה, אם נעשתה למען הפעלת סמכויותיה לטובת תושביה. סעיף זה עשוי למלא עתה תפקיד בתביעה נגד המועצה המקומית כוכב יאיר־צור יגאל והעמותה שמפעילה קאנטרי קלאב ביישוב. על מנת למנוע מערבים להצטרף למועדון, נקבע שהרשמה אליו תתאפשר רק לתושבי היישוב. העובדה שבפועל נמכרו מינויים לתושבים יהודים שאינם תושבי היישוב, והתבטאויות רבות של תושבים וחברי הוועדה, מעידות על הכוונה האמיתית שמאחורי האיסור.

גם בחירן וגם בכוכב יאיר מדובר באפליה מכוערת של הערבים. מערכת המשפט אינה יכולה לעצום עיניים ולהכשיר אפליה בהתפלפלויות משפטיות מנותקות מהמציאות בשטח. בעוד שבמקרה של חירן מדובר ביישוב שכל הקמתו בעוול יסודה, ולכן אין לאפשרה, במקרה של כוכב יאיר־צור יגאל יש לאסור על האפליה, ולהורות על מתן זכות שווה לכל מי שמבקש להצטרף לקאנטרי קלאב.