סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי היטיבה להסביר בפייסבוק את ה"בעיה" עם פסיקת בית המשפט העליון שאסר לכלוא מבקשי מקלט ללא הגבלת זמן כאמצעי לגירוש למדינות שלישיות, רואנדה ואוגנדה.

"בג"ץ אישר את ההסכמים שמשרד החוץ ערך עם אותן מדינות,הוא אישר לחלוטין את זה שמותר ל'ממשלה ריבונית' להחליט מי יישב בשטחה ומי לא; ומותר לממשלה לגרש אנשים למדינות שלישיות. איפה הבעיה? בג"ץ לקח מאתנו את הכלי היחיד שעזר לנו לגרש אותם: כלי המשמורת". במלים אחרות: את הכלי שמאפשר לממשלה לכלוא את אלו שלא רוצים לעזוב ללא מגבלת זמן, עד שישנו את דעתם.

כהרגלה מנסה ממשלת ישראל למצוא מעקפים משפטיים למגבלות שמטיל עליה בג"ץ, כאילו הכל טכני. עד שהממשלה תצליח "לתקן" את ההסכמים עם רואנדה ואוגנדה, או להעביר תיקון לחוק הכניסה שיאפשר לכלוא לזמן לא מוגבל מבקשי מקלט שיסרבו לעזוב; יהיה עליה למצוא חלופות לכליאה שיגרמו להם לרצות לעזוב.

שר הפנים אריה דרעי הצטרף לסיעור המוחות והציע ש"מעסיק שיאפשר תעסוקה למסתנן שסירב לצאת מרצון יסתכן בפתיחת תיק העסקה בניגוד לחוק ויוטל עליו קנס". אין דרך טובה יותר לתאר את היוזמה של דרעי מכפי שתיאר אותה עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח: "בג"ץ פסק שאסור לכלוא אנשים כדי לאנוס אותם לומר שהם רוצים לצאת לרואנדה, אז דרעי החליט להרעיב אותם כדי שיעשו זאת".

ישראל רואה את עצמה בדמותה של "מדינת הלאום האירופית", והממשלה אף רוצה לחוקק את החוק שיגדיר אותה כמדינת הלאום של היהודים. אך רבים מדי בממשלה ומחוצה לה מסרבים לקבל את העובדה שלאום הוא קטגוריה פוליטית מופשטת ודינמית. קבוצה שרוצה להיות ככל הקבוצות וממשלה שרואה עצמה חלק מ"העולם המערבי", לא יכולים להתנער, בשם מה שאינו אלא טהרנות גנטית, מחלקם במחויבות הגלובלית לקליטת פליטים ואפילו של מהגרי עבודה. לישראל אין פטור מעזרה לפליטים והיא משתמשת באופן דמגוגי בטיעון שמכיוון שאי אפשר לעזור לכולם אז אפשר באותה מידה לא לעזור לאף אחד.

מכיוון שבישראל יש עשרות בודדות של אלפי זרים ונפסקה זרימה של מהגרים בלתי חוקיים, ראוי יהיה שתשכיל למצוא דרכים לשלב את אלו המתגוררים, לאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד, עד שיוכלו לחזור לארצותיהם בביטחון.