זה יותר מ–40 שנה נאלצים שופטי בית המשפט העליון בישראל, בשבתו כבג"ץ, להתמודד עם אחת הבעיות החריפות בציבור הישראלי: שאלת גיוס תלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם". כמו בנושאים אחרים, נוח למערכת הפוליטית להטיל גם משימה קשה זו, החורגת מהיבטים משפטיים, לפתחו של בית המשפט ולהתמודד עמה רק בלית ברירה.

פעמיים בעבר פסל בג"ץ את הסדר הפטור — הקרוי "דחיית השירות" — הניתנת לתלמידי ישיבה; ב–1998, כשנקבע כי שר ה"ביטחון" אינו רשאי לתת לחרדים פטור גורף, וב–2012, לאחר כישלון של עשור ביישום "חוק טל". בית המשפט עשה זאת בשם עקרון השוויון, והפסיקות גררו תהליכים רחבי היקף, שהשפיעו גם על סדר היום הפוליטי ועוררו דיון ציבורי בסוגיית השוויון בנטל, או "האפליה בין דם לדם".

באחרונה פסקו תשעה שופטי בג"ץ, ברוב של שמונה נגד אחד, כי יש לבטל את הסדר הפטור לתלמידי הישיבות, שחוקקה הכנסת ב–2015 בתיקון לחוק שירות ביטחון. בתיקון בוטלה חקיקה קודמת מ–2014, שצומצם בה היקף ההשתמטות. בית המשפט הכריע לאחר שאיפשר למערכת הפוליטית שוב ושוב למזער את האפליה ביחס לחובת השירות הצבאי. עוד קבע, שביטול החוק ייכנס לתוקף רק עוד שנה, במטרה לאפשר למערכת הפוליטית לגבש הסדר חקיקתי חדש, שיתייחס לקביעות בית המשפט.

בתגובה על פסק הדין תקפו נציגי הסיעות החרדיות את בג"ץ, ובקואליציה נשמעים ביתר שאת קולות הקוראים להגבלת כוח בג"ץ להתערב בחקיקת הכנסת, באמצעות "חוק עוקף בג"ץ" או בחקיקת "פסקת התגברות". מלבד הצביעות שבקריאות אלה — שהרי בית המשפט פועל רק לנוכח חידלון הרשויות האחרות — הן משקפות איום ממשי לא רק על בית המשפט העליון, אלא על המארג הפוליטי כולו, שמצבו שברירי ממילא.

מפלגות דוגמת "הבית היהודי" כבר הכריזו מלחמה על רשויות המשפט, ובית המשפט העליון בראשן. זהו איום ישיר כלפי השופטים, לבל יעזו לפסוק בדרך שאינה נוחה לממשלה, שמא יקוצצו כנפיהם; איום על החברה הישראלית כולה, על יחידיה ומגזריה, שאם ימומש — ייסגרו שערי המוסד היחיד העומד על זכויות האדם והאזרח, אל מול שרירות הלב, הדורסנות והגישות המקצינות של השלטון. לליכוד בראשות בנימין נתניהו ול"כולנו" בראשות משה כחלון אסור לתת יד לפגיעה כה אנושה, בשם אינטרסים קצרי־ראות של הישרדות פוליטית.