אולם בית המשפט העליון התמלא בקהל, המוכר היטב מהשנים האחרונות: בדואים מהגדה המערבית, דיפלומטים, נציגי ארגונים בינלאומיים ופעילים ישראלים. על שולחן השופטים הונחו שתי עתירות הנוגעות לכפר הבדואי חאן אל־אחמר.

העתירה האחת — של התנחלות כפר אדומים, דורשת שישראל תממש צו הריסה נגד בית הספר. השנייה — של התושבים הבדואים, מבקשת שלא ימומשו צווי ההריסה שהוצאו נגד רוב המבנים בכפרם.

לבקשת פרקליטות ישראל אוחד הדיון בשתי העתירות ההפוכות, אך הימים נקפו, והיא עדיין לא הגישה את תגובתה להן. ב–13 בספטמבר הופיעו בחאן אל־אחמר קציני המינהל האזרחי והודיעו שלמרות התנגדות התושבים, ישראל תעבירם ל"אל־ג'בל מערב", שליד מזבלת אבו דיס. בסוף שנות ה–90 הוקצתה שם אדמה לבדואים שגורשו מאזור שיועד להתרחבות מעלה אדומים. מחקר של עמותת "במקום" ואונר״א מראה, שהמעבר הכפוי ליישוב חצי־עירוני פגע קשה באורח החיים של יושביו ובפרנסתם. בשבוע שעבר ביקשה פרקליטות ישראל פעמיים אורכה להגשת תגובתה. בשתי בקשותיה נכתב, שהיא עדיין ממתינה לאישורם של "גורמים מדיניים בכירים ביותר". אבל בית המשפט סירב לבקשת עו"ד המייצג הקהילה הבדואית, לדחות את הדיון בשל האיחור הרב בהגשתה.

יש להניח, שבחג התפנו הגורמים המדיניים הבכירים לעיין בתגובה. את כיוונה התווה שר "הביטחון" אביגדור ליברמן. ב–29 באוגוסט הוא אמר, שמשרדו נערך לפנות את תושבי חאן אל־אחמר והכפר סוסיא — עוד ספינת דגל במאבק הקהילות הפלסטיניות בשטח C נגד הניסיונות לסלקן לאתרים הנושקים לשטח A .

הטענה,שבית הספר ומבנים אחרים נבנו בלא היתרים אינה מוצדקת והבעיה אינה ב"עבריייני בנייה". הבעיה היא במדיניות ישראלית, שמונעת בנייה וחיבור לתשתיות עד כדי דרדור עשרות קהילות לתנאי מחיה קשים ביותר. הבעיה היא בכוונת ישראל לעוקרן, כדי להרחיב התנחלויות ולסכל הקמת מדינה פלסטינית.

הפרויקט הפוליטי הזה — עקירה בכפייה של יישובים בדואיים, כדי להעמיד במקומם התנחלויות יהודיות חדשות — מנוגד לחוק הבינלאומי, והוא מגולגל לפתחם של שופטי בג״ץ, כאשר לחץ מתמיד מימין מופעל עליהם ״לכבד את רצון הציבור״ — כלומר רצון המתנחלים השולטים בממשלה — אפילו שרצון זה אינו חוקי או מוסרי. יש לקוות שיצליחו לעמוד בפרץ.