במאמר המערכת של עיתון "הארץ" בא כי הפגנות המחאה הנערכות בכיכר גורן בפתח תקוה זה קרוב לשנה, והתפשטו בחודשים האחרונים למקומות נוספים, כבר הביאו תועלת ציבורית רבה: פסק דינו של בג"ץ המקבע ומעמיק את הזכות למחאה ציבורית.

פסק דין זה הוא בגדר תשובה חד־משמעית לכל מי שהלעיזו על המפגינים ותומכיהם, והביעו ספק בלגיטימיות המחאה המכוונת נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. עם אותם מלעיזים נמנו גם שרים בממשלה, חברי כנסת הנשרכים אחרי בנימין נתניהו — שמצוי במוקד חקירות פליליות שאותן מנווט היועץ המשפטי — ואפילו ראשי מערכת אכיפת החוק עצמם. שופטי בג"ץ הבהירו להם, כי ביקורתם היתה משוללת יסוד.

לאחר כמה אמירות בעייתיות מצד בית המשפט העליון — שהתפרשו בקרב הציבור ואצל מקבלי ההחלטות כניסיון לשמוט את הקרקע שעליה ניצבת המחאה הציבורית — הבהירו השופטים, בראשות הנשיאה המיועדת אסתר חיות, שני עניינים חשובים: א. היועץ המשפטי הוא משרת ציבור, וככזה הוא יעד לגיטימי למחאה ציבורית כמו כל משרת ציבור אחר. ב. המשטרה והפרקליטות הפרו בחודשים האחרונים פעם אחר פעם את זכות המחאה של המפגינים בפתח תקוה.

לנוכח חשיבותה של זכות היסוד לחופש הביטוי, קבע בית המשפט, שאת סמכות המשטרה לחייב את המפגינים בהוצאת רשיון להפגין, כשבהפגנה אמורים להינשא נאומים בנושא מדיני, יש לפרש בצמצום. כלומר: לא כל נושא הוא מדיני או פוליטי, ומחאה נגד שחיתות שלטונית ובעד טוהר המידות בוודאי לא נכללת בקטגוריה זו. פסק הדין המחיש, כי מדיניות המשטרה, הדורשת הלכה למעשה רשיון בכל הפגנה שמשתתפים בה יותר מ–50 אנשים, אינה חוקית. מטעם זה נדרשים היועץ המשפטי והמפכ"ל לעדכן את ההנחיות בנוגע להפגנות.

בית המשפט העליון קבע כבר ב–1979, כי "המשטרה אינה ממונה על האידיאולוגיה". סמכות המשטרה לשקול אם לאפשר או למנוע קיום הפגנות, בהתבסס על תכני ההפגנה המיועדת, היא סמכות בעייתית.על הכנסת והממשלה לאמץ את המלצת השופטים לתקן את פקודת המשטרה, כך שהשאלה אם לאפשר קיומן של הפגנות — ואפילו המוניות, טעונות וסוערות — או להטיל עליהן הגבלות, לא תהיה תלויה במסרים שהמפגינים מנסים להעביר, אלא בשאלות לוגיסטיות בלבד, הקשורות לצורך לשמור על שלום הציבור.