יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, הודיע כי מפלגתו לא תסכים לצרף את הרשימה המשותפת לקואליציה בראשותו. גבאי נשמע נחרץ במיוחד: "לא נשב עם הרשימה המשותפת באותה ממשלה. נקודה. שזה יהיה ברור. אתה רואה את ההתנהגות שלהם. אני לא רואה שום דבר שמחבר בינינו ומקשר בינינו, ושמאפשר לנו להיות ביחד אתם באותה ממשלה".

אלו דברים חמורים מאוד. הם חמורים במיוחד כשהם נשמעים מפי הנציג הבכיר של מחנה השמאל־מרכז בישראל, שמתיימר להיות אלטרנטיבה לשלטונו של הליכוד. בדבריו פסל גבאי למעשה את הסיכוי של מפלגתו להרכיב ממשלה בעתיד. בצד זאת, עולה גם ניחוח עז של לאומנות מדבריו. גבאי לא התחייב שלא לשבת בממשלה אחת עם נציגי הימין הקיצוני — משום מה היה חשוב לו לפסול מראש ובכל תנאי רק את הרשימה המשותפת, הנציגה האותנטית של מרבית האזרחים הפלסטינים .

הרשימה המשותפת היא קואליציה של כמה מפלגות, שמייצגות יחדיו את הזרם המרכזי של האזרחים הפלסטינים.

גבאי לא הסתפק רק בפסילתם מראש, הוא גם הדגיש שאין למפלגתו שום דבר משותף אתם. אין לו דבר משותף עם חתירתן של חד"ש ותע"ל לפתרון שתי המדינות, אין לו שום דבר משותף עם המאבק של הרשימה המשותפת כולה נגד קיפוחם המשווע של הפלסטינם ולמען שוויון זכויות לכל.

לא נותר אלא להסיק שגבאי התבטא כפי שהתבטא כדי לשאת חן בעיני חוגי הימין ולנסות לקושש קולות בקרב שונאי הפלסטינים בחברה הישראלית. זהו מאבק פסול וחסר סיכוי. כדי לבטא עמדות נפסדות שכאלו די ביאיר לפיד, שפסל בזמנו מראש את "הזועביז". עכשיו גבאי מצטייר כחיקוי זול של יו"ר יש עתיד. כך הוא לעולם לא יגיע לשלטון. המסר שהוא מעביר לציבור הינו, שהמחנה הציוני בראשותו הוא עוד מפלגת ימין בתחפושת, שמדירה פלסטים מהמשחק הפוליטי, כמעט ככל המפלגות. פזילותיה של העבודה לימין נוסו כבר לעייפה במשך השנים, והן אחת הסיבות המרכזיות לכישלונותיה הרצופים.

הדרך היחידה להחליף את שלטון הימין היא באמצעות איחוד כל כוחות השמאל והמרכז, והצגת אלטרנטיבה של ממש. בדבריו בחר גבאי בדרך אחרת: חיקוי הימין, פסילת הפלסטים ומצג שווא של שמאל.