בעיתון "הארץ" דווח כי הקבינט המדיני־ביטחוני דן במדיניות ישראל כלפי הסכם הפיוס בין פתח לחמאס, תוך הבאה בחשבון של האפשרות שתוקם ממשלה המשותפת לשתי התנועות. מהודעת נתניהו בעניין הפיוס נעדר הטון הלוחמני, המאפיין את תגובותיו הפבלוביות לכל שינוי או התפתחות בעמדה הפלסטינית בכלל ולאפשרות של פיוס בין פתח לחמאס בפרט. לשם שינוי, נמנעה לשכתו מלתקוף בחריפות את ההסכם והגיבה באיפוק דיפלומטי: "ישראל תבחן את ההתפתחויות בשטח ותפעל בהתאם".

כצפוי, הטון המאופק אינו מחייב את כלל שרי הממשלה, בוודאי שלא את יו״ר מפלגת הימין הקיצוני, נפתלי בנט, שיעדיו הפוליטיים מחייבים שמירה על מתיחות מתמדת. הבית היהודי, שחולמת על סיפוח הגדה המערבית, חייבת לעשות כל שביכולתה, כדי להכשיל את המסלול הדיפלומטי, שעשוי להוביל לחידוש המו"מ, ובעתיד, יש לקוות, גם לפתרון מדיני. בהתאם לכך בחר בנט למתוח ביקורת על תגובת נתניהו וקרא לניתוק הקשרים עם הרשות הפלסטינית. "מו"מ עם הרשות הפלסטינית הוא בבחינת מתן לגיטימציה לחמאס", טען שר החינוך, והוסיף:"אין לנו זכות מוסרית לגמגם או להתקפל. עלינו לפעול בכל העוצמה ולא להיות שותפים שבשתיקה בהלבנת חמאס. קיום יחסים עמם יעודד טרור".

בנט מטעה בכוונת מכוון. הפיוס הפלסטיני הוא אינטרס ישראלי. ראשית, מכיוון שהוא תולדה של מדיניות שהוביל נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי, ולישראל יש עניין מובהק בחיזוק מעמדה האזורי של מצרים, גם בשל התיאום האסטרטגי הקרוב בין שתי המדינות וגם לנוכח השפעתה של קהיר על הפלסטינים. אמנם, אין לדעת מה צופן העתיד, אולם בהסכם הפיוס סיכמו הצדדים, כי לא ינקטו מהלך חד־צדדי, בין אם מהלך מדיני מצד הרשות הפלסטינית מול ישראל ובין אם פעילות צבאית מצד חמאס.

לא ברור אם האיפוק של נתניהו מבשר על נכונות אמיתית לשינוי בגישה, אבל אסור לשכוח שבממשלה יושבת מפלגה, שיודעת היטב מה היא רוצה ומעוניינת לכפות על ישראל שינוי דרמטי. בנט ואיילת שקד רוצים להשאיר את ישראל מחוץ למסלול הדיפלומטי, כדי לדרדר את המצב אט אט למסלול הסיפוח. לשם כך הם יעשו כל שבכוחם כדי למנוע מישראל והפלסטינים לחזור אל שולחן המו"מ. אסור לתת להם לחבל בסיכויים ובתקווה של הישראלים והפלסטינים לעתיד טוב יותר.