במאמר המערכת של עיתון "הארץ" נכתב כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד באחרונה על דוכן המליאה, בפתח מושב החורף של הכנסת, ולגלג ללא בושה על האופוזיציה והתקשורת, תוך שהוא מגלגל עיניים לשמים ותוהה מה רוצים ממנו מבקריו.

"יש עוד מלה אופנתית במילון שלהם: שיסוי", אמר נתניהו. "הכל זה 'שיסוי'. להגיב על ידיעות כוזבות בתקשורת — זה שיסוי? להתלונן על הדלפות מגמתיות, בלתי־חוקיות, זה שיסוי? לבקר העסקה בעייתית של יועץ פוליטי במיליונים על חשבון משלם המסים, זה שיסוי? זאת פגיעה בשלטון החוק? בדמוקרטיה?".

ואולם, ההיתממות של נתניהו מתחרה רק בצביעות שלו: שיסוי זה לפתוח את מושב הכנסת ולכנות את האופוזיציה והתקשורת "חמוצים"; שיסוי זה להזהיר ביום הבחירות מפני הפלסטינים המממשים את זכות הבחירה שלהם, רק כי הם פלסטינים; שיסוי זה לנאום ברחוב דיזנגוף אחרי פיגוע, ולדבר על "מדינה בתוך מדינה", במקום לומר לאזרחים הפלסטינים שהם חלק מהחברה; שיסוי זה להעביר לתקשורת תגובות שמסמנות את העיתונאים כאויבי הישראלים; שיסוי זאת רדיפה פרועה של עמותות לזכויות אדם וסימונן כ"בוגדות"; שיסוי זה לשלוח אצבע מאשימה לבג"ץ, ולהשתלח בו כשהוא מבטל חוק שנחקק בידיעה שאינו חוקתי; שיסוי זה לפתוח במסע הסתה מתוזמר נגד המפכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה, כשהם בסך הכל ממלאים את תפקידם; שיסוי זה לעודד שיח פוליטי שבו יש "אויבים פנימיים" ו"בוגדים", ושבו מפקפקים בנאמנות אזרחים, חיילים ומפקדים בצבא; שיסוי זה הפיכת מבקשי מקלט מאפריקה לאויבי הציבור ופגע רע שצריך להציל את תושבי דרום תל אביב מפניו, תוך כדי ליבוי שנאה וגזענות נגד הזרים.

נאומו של ראובן ריבלין, היווה בדיעבד תשובה לתהיותיו המיתממות של נתניהו. ריבלין תיאר את המתקפות על האופוזיציה, בית המשפט העליון, משטרת ישראל, מפקדי הצבא והתקשורת בדיוק כפי שהן: "ניסיון מתמשך להחליש את שומרי הסף של החוק".

ריבלין גם קעקע את ההאשמה לפיה האופוזיציה מתקוממת רק כי אינה בשלטון, ולא בגלל הפגיעה המכוונת במערכת האיזונים והבלמים של המשטר. "לממשלה, למחוקקים, לכם, עומדות הזכות והחובה לערוך שינויים מערכתיים, לעתים דרמטיים ומתחייבים. "אבל, מה בין זה לבין הפגיעה בלגיטימיות של המוסדות עצמם?",כך הטיח ריבלין בנתניהו ושריו באומץ.