כמה חודשים לאחר שנכנסה איילת שקד לתפקיד שרת המשפטים, באוקטובר 2015, מינה המשרד את עו"ד עמיר פישר ליועץ חיצוני, תחת ההגדרה "יועץ להנהלת המשרד לענייני התיישבות תחת מחלקת תכנון ומדיניות", ובעלות של 350 אלף שקל בשנה.

על פי ראש המטה של שקד, יאיר הירש, היתה זו היא ששכרה את פישר. עם מינויו הורתה השרה שכל עמדה שמוגשת מטעם פרקליטות ישראל לבג"ץ בנושאי מאחזים והתנחלויות, צריכה לעבור דרך פישר, והוא זה שישכתב את תשובות הפרקליטות.

ואכן, במשרד המשפטים מוכר פישר כאיש אמונה של השרה. זה שנים שהוא עוסק בנושא המאחזים ומזוהה אתו, מוכר כבא כוחה של תנועת הימין "רגבים", ומי שייצג גם מועצות מקומיות בשטחים. פישר ממשיך להחזיק משרד עורכי דין המייעץ ומייצג אנשים וארגונים נגד הממשלה, כשבמקביל הוא יושב בישיבות, חשוף למידע, נהנה מנגישות לפרקליטות ומסייע בעיצוב מדיניות ישראל בנושא. הוא אמנם חתום על הסכם ניגוד עניינים, שלפיו נאסר עליו לטפל בתיקים שהוא ייצג בעבר ומייצג בהווה במסגרת תפקידו כיועץ חיצוני למשרד המשפטים, אך אין לפי ההסכם מניעה שיתערב וישתתף בדיונים בתיקים המשיקים להם.

אבל יותר מניגוד האינטרסים של פישר, החלטתה של שקד להפריט את שיקול הדעת הממלכתי בניסוח מענה הממשלה לעתירות נגדה היא בבחינת אסון. לא חסרים בפרקליטות עובדים ששרת המשפטים יכולה לסמוך עליהם מקצועית ושמסוגלים להשיב בשם המממשלה לבג"ץ. הסיבה ששקד בוחרת לעקוף אותם על ידי מינוי יועץ פרטי, היא דווקא משום שהיא מודעת למקצועיותם; שקד חוששת ממחויבותם לאתוס ששרר בפרקליטות לפניה, שלפיו שיקולים משפטיים ענייניים עיוורים לשיקולים פוליטיים.

מבלי להפחית מחומרת מעשיה, שקד היא פוליטיקאית שעושה ככל שביכולתה כדי לקדם את האג׳נדה שלה. מי שאמורים להציב לשרה גבולות ולשמור על החומה הבצורה שעמדה בעבר בין לשכת שר המשפטים והפרקליטות הם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט הממשלה שי ניצן. במקום לעשות את מלאכתם — הם אלה שנותנים לשרה דריסת רגל במחלקת הבג"צים. בכך הם מאפשרים לשקד להמשיך בתהליך ההרסני של ערבוב שיקולים פוליטיים בשיקולים מקצועיים, במטרה להפוך את מחלקת הבג"צים של פרקליטות הממשלה למשרד עורכין דין פרטי של קהל הלקוחות הפוליטי שלה - המתנחלים. מנדלבליט חייב לעצור את שקד. תחת משמרתו היא הורסת את שיקול הדעת הממלכתי, בלב לבו של שלטון החוק - משרד המשפטים.