שרת המשפטים איילת שקד סירבה להעלות להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה את החוק, האוסר על חקירת ראש ממשלה מכהן, כאשר מדובר בנושאי שחיתות.

אסור להצביע בחיפזון, וללא דיון מקדים מעמיק, על חוק שעתיד לשנות סדרי עולם בנוגע לשלטון החוק. בניגוד להאשמות שהטיח בה יו״ר הקואליציה דוד ביטן, על כך שהיא ״תוקעת מקלות בגלגלי הקואליציה״, שקד מסרה כי היא נהגה דווקא כנדרש בהסכמים הקואליציוניים, המחייבים הסכמה של כל סיעות הקואליציה על עצם הגשת תיקונים לחוק יסוד (והצעת החוק של ח״כ דוד אמסלם היא תיקון לחוק יסוד: הממשלה).

אלא שאף אם ח״כ אמסלם, הפועל כעושה דברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וחברי הליכוד, יצליחו להתגבר על הקשיים הטכניים ויביאו את ההצעה לדיון ולאישור בפרוצדורה מסודרת, אסור למפלגות השותפות בקואליציה להצביע בעד החוק. זהו חוק מסוכן, והנזק שהוא עתיד לגרום יערער את מה שנותר מהאתוס של שלטון החוק.

מתן חסינות לראש הממשלה מחקירה פלילית בתקופת כהונתו (אלא אם מדובר בחשד לביצוע עבירת מין, אלימות, סמים או ביטחון) יהפוך את לשכת ראש הממשלה לעיר מקלט לחשודים בעבירות פליליות. לא ייתכן, שבמקרה של חשדות בשחיתות, הציבור ייאלץ להמתין לסיום כהונתו של ראש הממשלה, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה, ולאחריו בית המשפט, יקבעו אם מדובר בעבריין שמקומו בכלא.

דחיית חקירה פלילית, כאשר מתעורר חשד נגד ראש הממשלה עד לאחר תום כהונתו, גם אינה אפשרית מבחינה פרקטית. חקירה אפקטיבית צריכה להיעשות בזמן אמת, ולא כמבצע ארכיאולוגי, כשהראיות והעדים כבר נפוצו לכל עבר, וכל מה שניתן לשיבוש — שובש. ואולם, יותר מכך — חקיקה כזאת תנפץ את עקרון השוויון בפני החוק, שמשמעותו מבחינה פלילית היא שאין אדם הנמצא מעל לחוק.

בנוסף, המסר הציבורי שתעביר חקיקת חוק כזה הוא ששחיתות אישית ומערכתית בקרב הנהגתה הפוליטית היא נורמה מותרת. הציבור יסיק מכך, שאם בצמרת מותר ליטול שוחד, להעדיף מקורבים, לשלוח יד בכספי ציבור ולפגוע באינטרס הציבורי — הרי שהדבר מותר בכל הדרגים בשלטון, ברמה הארצית והמוניציפלית. על היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להצהיר מפורשות, כי חוק כזה, אף שהוא תיקון לחוק יסוד — הוא בלתי חוקתי, ולא להותיר את המלאכה הקשה, כדרכו, לבג"ץ.