סופת הצעות החוק המופרכות — שכל תכליתן לסמא את עיני הציבור, שלא יראה את גל החקירות הפליליות הקרב אל בנימין נתניהו ומאיים לשים קץ לשלטונו — היכתה את ועדת השרים לענייני חקיקה. בניגוד לעמדת היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, והפרקליט, שי ניצן, החליטו השרים לאשר את "חוק מניעת המלצות המשטרה", האוסר על המשטרה לפרסם המלצות בתום חקירותיה. סוכם כי הצעת החוק תנוסח מחדש, בתיאום עם משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים, וככל הנראה תתמקד במניעת פרסום עמדת המשטרה בסוגיית היקף הראיות בתיקי שחיתות ציבורית.

שרי הקואליציה, ובראשם שרת המשפטים איילת שקד והשר יריב לוין, לא התרשמו מנימוקי מנדלבליט וניצן נגד ההצעה: לא מהעובדה שהמשטרה והפרקליטות עובדות בתיקים סבוכים, כך שעמדת צוות החקירה ממילא ידועה לפרקליטים; לא מהעובדה ששיבוש ממשקי העבודה יגרום לסחבת ועינוי דין לעשרות אלפי חשודים, ואף לא מכך שהצעת החוק תמנע מהמשטרה לומר גם שבעיניה אין מקום להגשת כתב אישום.

בנוסף, החלטת ועדת השרים לחקיקה מתעלמת מההקשר הפרסונלי הספציפי שבשלו מקודמת הצעת החוק — הניסיון לגונן על נתניהו. אפילו מנדלבליט החליט להישיר מבט אל המוטיבציות הפסולות המניעות את מהלכי החקיקה האחרונים של הקואליציה, וצוטט כמקונן על כך שהוא מותקף בכלים לא־דמוקרטיים. אלא ששוועת הדרגים המקצועיים הבכירים, הכוללים את היועץ המשפטי, פרקליט ישראל ואף את מפכ"ל המשטרה, לא משנה שום לשרים הממונים על מערכת אכיפת החוק. שקד במשרד המשפטים וגלעד ארדן במשרד לביטחון פנים, ממשיכים לפעול במטרה לפגוע במערכות שעליהן הם ממונים.

המוטיבציה המניעה את הח"כים והשרים לקדם את הצעת החוק ההרסנית, אינה נוגעת כמובן לסכנה המדומיינת שב"זיהום" עמדת הפרקליטים, אם ייחשפו לעמדת החוקרים באשר לראיות בחקירה כלשהי, אלא לפרסומה של עמדת המשטרה בציבור — והחשש להשלכות הפוליטיות של הראיות הללו על ממשלת נתניהו. אלא שהציבור זכאי לקבל מידע רב ככל האפשר על החשדות נגד נבחריו, ולא להיפך.

אם בממשלת נתניהו נותרו גורמים המוכנים להעמיד את טובת הציבור לפני טובתו האישית של המנהיג, והדברים מכוונים בראש ובראשונה אל שר האוצר, משה כחלון — עליהם להודיע כי לא יתנו יד להצעת החוק ההרסנית והמושחתת הזאת.