עיתון "ישראל היום" פתח באחרונה במסע הסתה שפל נגד מקבולה נסאר, תושבת עראבה שבגליל, שמונתה לאחראית להסברה בשפה הערבית ברשות לבטיחות בדרכים.

את ההסתה של העיתון מיהר שר התחבורה, ישראל כץ, לתרגם לרדיפה פוליטית של ממש ודרש את פיטוריה. "ישראל היום" גילה, שנסאר "פעילה בארגונים רדיקליים, פרו פלסטיניים ואנטי ציוניים". מתברר, שנסאר התבטאה בדף הפייסבוק שלה בעד זכות השיבה של הפלסטינים, השתתפה בתהלוכה לציון הנכבה, קראה לשחרור המשוררת העצורה דארין טאטור וביקרה בחריפות את פעולות עיריית חיפה והמשטרה.

דבר ממה שנסאר כתבה או עשתה אינו נחשב לעבירה על החוק. גאה בלאומיותה, היא פירסמה את השקפת עולמה ואת עמדותיה זמן רב קודם שהתמנתה לתפקידה בשירות הציבורי. במרבית דבריה שיקפה את עמדת הרוב המוחלט של הפלסטינים: עמדה חריפה, מובנית ולגיטימית.

התנהגות "ישראל היום" ראויה לכל גנאי. החקירות בפרשת תיק 3000 מעמיקות ומתקרבות במהירות אל בנימין נתניהו, ונראה כאילו העיתון מבקש לרצות את שולחיו ולטשטש ככל האפשר את חומרתן. עורכיו מצאו פתרון: ציד מכשפות. במקום לסקר את החקירות, להמציא סדר יום חדש בדמות שיסוי וליבוי יצרים נגד הפלסטינים. מקארתיזם במקום עיתונות.

הפוליטיקאים מהימין אינם מחמיצים כמובן את החגיגה הפרועה ומצטרפים אליה בחדווה. השר כץ מיהר להגיב על הידיעה כמוצא שלל רב: "מי שפעילה בארגונים פלסטיניים אנטי ציוניים ופועלת באופן בוטה נגד קיומה של ישראל ונגד מוסדות הממשלה לא ראויה לשאת בתפקיד חינוכי הסברתי בתחום חשוב כמו הבטיחות בדרכים", אמר. אלא שלא הבטיחות בדרכים עמדה לנגד עיניו, אלא ההזדמנות להסית.

על חטא ההסתה נוסף פשע האיום בהדחה. האם רק פלסטינים תומכי ליכוד יכולים לעבוד בשירות הממשלה? הגישה של כץ בעייתית על רקע הדרת הפלסטינים מצמרת הניהול של משרדי הממשלה. האם מציע כץ לרדוף את המעטים ששירות הממשלה הכניס לשורותיו?

יש להניח, שנסאר עברה תהליכי מיון קפדניים לפני מינויה; דעותיה הפוליטיות אינן אמורות להיות אמת מידה לעבודה בשירות הממשלה. על כץ המסית להסיר את ידיו מהמינוי שלה.