בניצוח היו''ר החדש של מפלגת העבודה, אבי גבאי, החליטה סיעת המחנה הציוני לתמוך בהצעת החוק הממשלתית המבישה, לגירוש ולכליאה של מבקשי מקלט. ההחלטה קובעת, שמתקן חולות ייסגר ולפני מבקשי המקלט יעמדו שתי אפשרויות: עזיבה לרואנדה, או כליאה בלי הגבלת זמן.

כל ניסיון להפנות את הגב למחויבות החוקית של ישראל לפליטים, בשם התנגשות לכאורה עם הצרכים של תושבי דרום תל אביב,הוא דמגוגיה זולה. לישראל אין קושי לעמוד במחויבויותיה בלי לפגוע ב''עניי עיר'', וכל מי שמתרץ את חוסר נכונותה להושיט יד לפליטים מסיבות כלכליות — משקר: ישראל זרקה יותר ממיליארד שקלים על הקמה והפעלה של מתקן חולות, וארבע שנים לאחר שהקימה אותו היא מודה למעשה בטעותה וסוגרת אותו.

מטרידה לא פחות הבחירה התמוהה של המחנה הציוני, להצטרף לגזענים וללאומנים מהימין ומהמרכז, הדורשים לגרש או לכלוא 35 אלף פליטים. נראה, שמה שעומד מאחורי שינוי העמדות איננו תובנות חדשות שנוסחו ביחס לפליטים, אלא תובנות חדשות ביחס לבוחרים הפוטנציאלים של המחנה הציוני. "אנחנו נשלם מחיר כבד על ההתנגדות לחוק, זה ייתפס לא טוב בציבור", הסביר גבאי את ההחלטה.

גבאי, מאז נבחר, נראה נחוש לפרק לגורמים את עמדת השמאל, מתוך רצון לאפשר לציבורים חדשים להזדהות עם ערכי המפלגה. הוא עשה זאת ביחס לפלסטינים, ביחס להתנחלויות, ביחס לדת ואמונה, ועתה — להשלמת התמונה — ביחס לפליטים וזכויות האדם. רבים בגוש השמאל חשים, שגבאי מתנכר לבוחריו ''הטבעיים''. אבל הבעיה אינה מסתכמת רק בשינוי קהל היעד, אלא בהתנכרות לערכים ולעמדות פוליטיות המצדיקים מלכתחילה אופוזיציה שלטונית. הרעיון של מפלגות שונות הוא לתת ביטוי לעמדות שונות. בניסיונו להיבדל מ''השמאל'' — זה השנוא על הימין — גבאי מוחק את ההבדלים בין הימין לשמאל ומקעקע תוך כדי כך את הצורך ביותר מאשר מפלגה אחת. אם לא יהיו עוד הבדלים בין העבודה לליכוד, איזו סיבה תהיה להצביע לעבודה במקום לליכוד?

אף על פי שאין מנוס מלהטיל את האשמה על גבאי, אסור להסיר את האחריות משאר החברים בסיעה, שתמכו בהצעה, משל היו ילדים קטנים או חברים במפלגות לא דמוקרטיות כיש עתיד והמפלגות החרדיות. מוטב שגבאי ושאר חברי המחנה הציוני יתעשתו וימצאו דרך ללב הבוחרים, שאינה כרוכה במחיר חייהם של אלפי בני אדם שכל חטאם הוא היותם פליטים.