לא צריך להיות אוהד של "שוברים שתיקה" כדי להבין שמשהו רקוב בדרך טיפולה של מערכת החוק והמשפט בעניינו של דובר הארגון, דין יששכרוף, שמסר שהיכה עציר פלסטיני בעת שירותו הצבאי בחברון.

החלטת שרת המשפטים, איילת שקד, לצרף את קולה הממלכתי למסע יחסי ציבור של ארגון ההשתקה "מילואימניקים בחזית", ולקרוא לחקור את יששכרוף, הניפה דגל שחור של חוסר לגיטימיות מעל חקירתו. התעלמות הפרקליטות מכך, והתנהלותה הקלוקלת בחקירה היו בבחינת הוספת חטא על פשע. פרשה חמורה נהפכה לשערוריה מבישה.

המשנה לפרקליטות ישראל, נורית ליטמן, דבקה בגירסה שהחקירה החלה עוד לפני פנייתה של שקד, ביוני האחרון. עדותה אינה מתיישבת עם הבהלה שאחזה בפרקליטות בשעות שלאחר פרסום הודעת השרה, שכללה טענה, שהוכחשה על ידי דובר הצבא, שהיוזמה לחקירה הגיעה בכלל מהצבא. בכל מקרה, אין בכך כדי להסיר את העננה הרובצת מעל ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בשל נכונותו לשתף פעולה עם חקירה חריגה, שצחנה פוליטית עזה עלתה ממנה מלכתחילה. בוודאי שאין בכך כדי להסיר אחריות משי ניצן, שהפרקליטות בראשותו כשלה באופן מביש.

מרוב שאיפה לרצות את אדוניהם, פרקליטי ישראל שכחו שהחיפזון מהשטן. הם הפגינו שלומיאליות כשנמנעו מלתשאל עד מרכזי שתמך בגירסת יששכרוף. אלא שהחקירה הדלה והרשלנית לא הרתיעה את הפרקליטות מניסוח מכתב סיכום שכלל לא רק הודעה בנוסח מקובל שיששכרוף לא יועמד לדין מחוסר אשמה, אלא גם קביעה עובדתית חריגה, שיששכרוף בדה את עדותו מהרהורי לבו. כך סיפקה הפרקליטות את המצע למסע שיסוי מתוזמר של הממשלה והימין הקיצוני נגד יששכרוף ו"שוברים שתיקה".

במצב הזה, לא מתקבל על הדעת שאותה פרקליטות כושלת תפתח עתה בחקירה מחודשת, כשריח חריף של נקמנות ופוליטיקה נודף ממנה. לא את יששכרוף צריך לחקור, אלא את חוקריו. שקד עירבבה בין צרכיה הפוליטיים לתפקידיה הממלכתיים, וגרמה לפגיעה חמורה באמינותן של הפרקליטות והמשטרה גם יחד. הפרקליטות מצדה פגעה בעצמה, בתדמיתה, באמון הציבור ובמוניטין של מערכת המשפט. הנזק שגרמו יחדיו עולה לאין שיעור על ממדי הפגיעה שהממשלה מייחסת ל"שוברים שתיקה". במדינה אחרת, שקד כבר היתה מתפטרת, וניצן מפוטר.