גורמים בכירים בארה"ב, במדינות אירופה ובמדינות ערב מסרו כי הממשל האמריקאי מאמץ באחרונה אסטרטגיה חדשה המבוססת על המצאת דרכים לתקוע טריז בין מוסקבה לבין טהראן ולהביא לפירוק את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות .

עיתון "תסנים" ציטט את העיתון האמריקאי "וול סטריט ג'ורנל", שדיווח כי בכירים אמריקאים, אירופיים וערבים נמצאים בשלב החיפוש על שבילים שיגרמו לקריסת הברית הצבאית-מדינית בין רפובליקת איראן האסלאמית לבין רוסיה.

לפי אותם גורמים, מטרת האסטרטגיה האמירקאית החדשה, היא להפיח הרמוניה בין הבטחות טראמפ הסותרות להדק את היחסים עם הנשיא הרוסי ולדמיר פוטין, לבין החתירה לעמוד בפני הנוכחות הצבאית האיראנית הגוברת במזרח התיכון.

העיתון ציטט את דברי גורם בכיר בממשל האמריקאי שאמר כי "אין לבית הלבן שום אשליות בנוגע לרוסיה, אבל אם יש דרך לתקוע טריז בין רוסיה ואיראן, אנחנו מוכנים לגלות אותה".

במקביל, גורם אירופי בכיר שנפגש עם הצוות של טראמפ לביטחון לאומי אמר בשבועות האחרונים ל"וול סטריט ג'ורנל" כי "אנחנו סבורים שיש אי תמימות דעים בין רוסיה ואיראן, אך לא בורר לנו, מה הוא המחיר שהנשיא פוטין דורש על מנת להחליש את בריתו עם איראן".

מומחים ופרשנים רוסיים מסרו כי קשה יהיה על ארה"ב לשכנע את הנשיא פוטין לוותר על הברית עם איראן. במיוחד כי טראמפ אינו הנשיא האמריקאי הראשון שמנסה לאמץ את האסטרטגיה הזו. בהקשר זה, הממשל של אובמה בזבז שנים רבות בניסיונותיו לשכנע את רוסיה להתרחק מאיראן במיוחד בנוגע למשבר בסוריה, אך מה שקרה הוא דווקא להפך, ושתי המדינות הגבירו שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן והתייצבו לימינם של העם הסורי והממשלה הלגיטימית במדינה. מייקל לידין, היועץ לשעבר של ביטחון לאומי בתקופת המעבר לנשיאות אמר: "הסוגיה מסתכמת בכך: האם הנשיא פוטין מוכן לוותר על המנהיג ח'אמנאי? " והוא פיקפק בכך.

כזכור, השיח על הקונספירציות של הממשל האמריקאי לפגוע בהתעצמות האיראנית בתחומים המדיניים והצבאיים הולך וגובר, תוך ניסיונות קדחתניים על ידי כלי התקשורת המערבים וגם כלי תקשורת במדינות ערביות,בנות בריתה של וושינגטון להפיץ שמועות על חילוקי דעות בין טהראן למוסקבה ולהפריח יונים כי הברית בין שתי המדינות נמצאה במשבר או לפחות ניתן לערער תחתה.

לכן, חרף שוושינגטון משחקת על חבל היחסים הבינלאומיים כמו פעלולן וליצן,ומתנהגת בפרגמתיות נפסלת, אך ברור שחתירותיה לא יפגעו בענק האיראני וכי מוסקבה וטהראן הולכות ומגבשות מציאות אזורית-בינלאומית חדשה שאינה תלויה בארה"ב ובאינטרסיה, וזה מה שכנראה שוושינגטון לא הפנימה עדיין:היא וההגמוניה שלה עתידן מאחוריהן.