האנומליה הגדולה ביותר מתקבלת כבר בישראל כדבר מובן מאליו: אין עוד מדינה בעולם שלא פועלת בה תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע.

מדובר באנומליה שזועקת לשמים ופוגעת בעיקר בחלשים ביותר, אלו שאין באפשרותם להתנייד ללא תחבורה ציבורית בשבת ובחג. ישראל מודיעה להם שמבחינתה הם יכולים להישאר בבית, בלי יכולת לבקר את יקיריהם או לטייל, כי מיעוט שבמיעוט הצליח להשליט על כלל הציבור את השקפת עולמו.

אלא שגם ההתנהלות המעוותת הזאת, שנהפכה לדבר שבשגרה, אינה מספקת את החרדים. הם רוצים יותר: לא רק שהרכבת לא תיסע בשבת, אלא שגם עבודות שקשורות בתחזוקתה לא ייעשו ביום זה אלא באחד מימי השבוע. העובדה שהחלטה שכזאת תשבית את כל תנועת הרכבות בישראל, לא מטרידה אותם. מבחינתם, שהציבור כולו יבלה עוד כמה שעות בפקקים או יפסיד יום עבודה.

העיוות המתמשך הזה קורה משום שבניגוד לדימוי שהוא מנסה לטפח, בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה חלש ולחיץ. כשיעקב ליצמן מאיים שיתפטר ממשרת שר הבריאות, נתניהו רועד כעלה נידף, למרות שהוא יודע שלא היתה ממשלה שנתנה לחרדים כל כך הרבה ולכן הם לא יפרשו ממנה כל כך מהר.

ח"כ משה גפני הודיע ח"כ שהוא מקדם חוק שלא יאפשר פתיחה של מרכולים בשבת בכל מקום, כולל בתל אביב, למרות פסיקת בג"ץ. כעת ליצמן עוקף אותו מימין בנושא הרכבת. כל אחד וליטרת הבשר שלו, כל אחד וקהל המצביעים שלו. מדובר בסך הכל במפלגה בת שישה מנדטים, יהדות התורה, שבפועל שולטת בממשלה ובכל התחומים האזרחיים החשובים: נישואין, גיוס, גיור, כשרות, שבת, תפילה בכותל, והיחס לזרמים אחרים ביהדות.

בפעם האחרונה שהחרדים דחקו את החילונים לפינה, מפלגת "שינוי" של טומי לפיד קיבלה 15 מנדטים בבחירות. צריך לקוות שגם הפעם הכפייה חסרת המידתיות שהם מפעילים תגרור תגובת נגד, שבסופה לא רק שעבודות הרכבת ייעשו בשבת, אלא גם תופעל תחבורה ציבורית בכל ימי השבוע, כמו בכל מקום אחר ברחבי העולם.