הגינוי החריף שפירסם בנימין נתניהו והאיום בפיטוריה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, בעקבות דבריה על יהודי ארה''ב, נגועים בצביעות. ״דבריה אינם משקפים את עמדתה של ישראל", טען.

אלא שדבריה של חוטובלי מייצגים נאמנה את עמדתה של ממשלת נתניהו, ובדיוק בשל כך הם בעייתיים. העמדה פשוט סובלת מ''פיצול אישיות'': הממשלה פועלת בכל הכוח כדי ליזום חוקים, המעדיפים את האופי היהודי על פני הדמוקרטי; ובמקביל, היא מתנכרת ליהודים הרפורמים והקונסרווטיבים בארה״ב באמצעות חקיקה נגד הזרמים הלא אורתודוקסיים והקפאת מתווה הכותל, באמתלה שהם ''מחוץ למשחק 'הדמוקרטי'''.

כשלא נוח לנתניהו וממשלתו עם הדמוקרטיה, הם מצדיקים זאת בכך שהם קודם כל יהודים, וכשלא נוח להם עם חלק מהיהודים — הם נזכרים שהם קודם כל דמוקרטים. רוב יהדות העולם היא ליברלית ודרישתם של יהודים לא ישראלים מזרמים לא אורתודוקסיים, שממשלת ישראל תאשר הקמת רחבת תפילה שוויונית בכותל המערבי היא לגיטימית לחלוטין. קשה לתפוש, שישראל פוגעת בחופש הדת של מיליוני יהודים, רק כי הם אינם אזרחי ישראל (ולכן רובם לא שירתו בצבא). בנושא זה אין ליהודים אזרחי ישראל עדיפות על פני יהודים שאינם אזרחיה.

בדיוק כמו נתניהו, שהתקפל מול הלחץ של המפלגות החרדיות והקפיא את מתווה הכותל, חוטובלי פגעה, בשם הדמוקרטיה, בחופש הדת של מיליוני יהודים. מכיוון שהוויכוח עם יהודי אמריקה חורג הרבה מעבר ל''מתווה הכותל'', ומדיניות הימין פערה תהום אידיאולוגית בין יהודי אמריקה הליברלים לבין ישראל, הדברים של חוטובלי גלשו לפסים המוכרים, שעליהם נעה הרטוריקה של הימין בכלל ושל חוטובלי בפרט, שבה ישראלים או יהודים שמבקרים את הכיבוש ואת התנגדותה של ישראל מערכים הליברליים — מוכפשים. כך דובר ''שוברים שתיקה'' דין יששכרוף הוא ''בוגד'', ויהודים אמריקאים הנאבקים בכיבוש, זוכים לעקיצה בעלת ניחוח אנטישמי ("לרוב היהודים אין ילדים שמשרתים כחיילים. הם לא שולחים את ילדיהם למארינס באפגניסטאן או בעיראק. לרובם יש חיים נוחים''). חוטובלי מייצגת נאמנה את שלטונו של נתניהו, פיטוריה יהיו צביעות לשמה, אלא אם כן יתפטר יחד אתה גם ראש הממשלה שלה שהוא עצמו שר החוץ והיא סגניתו.