עם האישור של חוק המרכולים, העמיק בנימין נתניהו את השליטה האורתודוקסית על החיים הציבוריים בישראל. החוק, שנועד לעקוף את הרשויות המקומיות ולחסום התערבות שיפוטית, מקנה לשר הפנים את היכולת שלא לאשר פתיחת בתי עסק בשבת.

בכניעתו לאיומיו של אריה דרעי, הוכיח נתניהו, כי הישרדותו הפוליטית בצל החקירות מכשירה בעיניו פגיעה בציבור החילוני, ואף בכאלה שבעבורם אין סתירה בין שמירה על אורח חיים מסורתי לבין האפשרויות הגלומות באורח החיים המודרני, למשל נסיעה או קנייה בשבת.

חוק המרכולים אושר בקריאה ראשונה, לאחר לחץ כבד שהפעיל נתניהו. הוא נולד בעקבות פסיקת בג"ץ, אשר אישרה חוק עזר עירוני של תל אביב, המתיר פתיחת 164 מכולות ופיצוציות בימי מנוחה. באמצעות החוק החדש, יוכל כעת שר הפנים לפסול חוקים כאלה. הצעת החוק מגדירה את התנאים שבהם יוכל להתקיים מסחר בשבת — רק כזה שנועד "לספק צרכים שהם, לדעת השר, חיוניים ובהיקף המזערי הנדרש". אבל ממתי שר יודע טוב יותר מראשי המועצות והקהילות המוניציפליות מהם הצרכים החיוניים של כל מועצה או קהילה מקומית והיקפם המדויק?

העובדה כי הפסיקה לא תחול רטרואקטיבית על תל אביב היא נחמה קטנה. שהרי גם מחוצה לה, זכאי הציבור החילוני והמסורתי לקנות בשבת. 58 ראשי רשויות מקומיות הבהירו במכתב לנתניהו, כי "מדובר בפגיעה חמורה בתושבים, ובשינוי דרסטי של הסטטוס־קוו הקיים לגבי פעילות עסקים בשבת".

לא במקרה כתבה הנשיאה הקודמת של בית המשפט העליון, מרים נאור, בהחלטתה מלפני כחודש וחצי להתיר פתיחת עסקים בתל אביב בשבת, ש"בצד ההגנה על צביונה של השבת, יש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו, על פי דרכו ועל פי אמונותיו ולצקת בה תוכן כראות עיניו".

הפקעת הסמכות בדבר חוקי עזר עירוניים מידי הרשויות המקומיות והכפפתה למשרד הנשלט על ידי יו"ר ש"ס היא מהלך שגוי. הניסיון החרדי להגדיר לאחרים כיצד ינהגו בשבת הוא פסול. הכניעה הבלתי עניינית לדרישה זו, תוך התעלמות מטובת רוב הציבור, מעניקה למיעוט כוח רב מדי לכפות את אורחותיו על הרוב — ולכן פסולה שבעתיים. אין מקום לצו כזה בספר החוקים של ישראל.