פרקליטות ישראל הוכיחה שהיא מגויסת למאבק של השלטון נגד מבקריו, ולשם כך אף מוכנה לצמצם את חופש הביטוי של אזרחים מן השורה. הפרקליטות ביקשה מבית משפט השלום בתל אביב לגזור על הפעיל החברתי ומוביל מחאת ״באים לבנקאים״, עו״ד ברק כהן, שנת מאסר בפועל, ולהטיל עליו קנס כספי, בגין הרשעתו בחודש יוני בעבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר.

לפי הפרקליטות, כהן צריך לשבת שנה בכלא משום שרכז המודיעין של תחנת מוריה, אלון חמדני, נעלב מפוסטים שפירסם נגדו בפייסבוק; ובעיקר מסרטון מיוני 2014, שבו כהן שר עליו שיר המשווה אותו ל"נחש ירוק עיניים״ ש״מסתובב ברחובות, אוסף ומתנכל, אוכל את הבריות״, ו״מכה ללא רחם בכל הילדים״. לפי הפרקליטות לא מדובר רק בשיר, אלא בשרשרת פרסומים בגנותו ברשת, במשך יותר משנה. כהן טען שהשיר והפרסומים היו תגובה ליחס לא הולם של חמדני לפעילי המחאה ושימוש בשיטות פסולות נגדם, אך טענותיו נדחו על ידי השופטת, שפסקה שמדובר ב״מסע עלבונות״.

ואולם לפרקליטות לא די בכך שבית המשפט מצא את כהן אשם. כעת היא מבקשת להעביר מסר לכל מי שמעז לבקר את השלטון או הממסד, באמצעות העונש הכבד שהיא דורשת להטיל על כהן.

ואמנם, התובע מטעם הפרקליטות התייחס לכהן כאל פושע מסוכן במיוחד, ש"סימן מטרה על גופו של השוטר חמדני ומטאפורית 'ירה' במטרה לפגוע בו". הוא ביקש מבית המשפט להחמיר ולגזור עליו את הרף העליון של העונש המבוקש.

כהן מוכר לציבור כפעיל פוליטי, כמבקר חריף בעל סגנון מחאה בוטה וישיר, שמעלה סרטונים שבהם הוא מעליב את מושאי הביקורת שלו.

ואולם מדרישתה של הפרקליטות לגזור עליו שנת מאסר עולה ניחוח של "וידוא הריגה": כעת יידע כל אזרח מה עונשו של זה שיבקש לבקר את הממסד.

מוטב שבית המשפט יטיל על כהן עונש סמלי, שיעביר מסר ברור ולפיו עבירה של העלבת עובד ציבור אמנם קיימת בספר החוקים, אך אל לפרקליטות לנצלה באופן דראקוני. יש לוודא שמדיניות האכיפה תיתן כבוד ראוי לחופש הביטוי הפוליטי במרחב הציבורי.