המשרד לנושאים אסטרטגיים של ישראל, שפורק והוקם במהלך השנים בנסיבות פוליטיות והמציא עצמו מחדש באחרונה תחת השר גלעד ארדן, חשף את רשימת 20 הארגונים שפעיליהם אינם מורשים להיכנס לישראל בשל תמיכה בחרם עליה כאמצעי למאבק בכיבוש. זאת בהתאם לתיקון הדרקוני לחוק הכניסה לישראל, שאושר בכנסת במארס האחרון וקובע, כי לא תינתן אשרה לאדם ״אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פירסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על ישראל״.

בין הארגונים הנמצאים ברשימה — שלא ברור עד כה כיצד בדיוק גובשה, בשל התנגדות המשרד לחשיפת דרכי הפעולה החשאיות שלו — מופיעים גם הארגון היהודי־האמריקאי ״קול יהודי לשלום״, בנוסף ארגון קווייקרי שזכה ב–1947 בפרס נובל על הצלת קורבנות הנאצים, וגם ארגון שפטרונו הוא מנהיג הלייבור הבריטי ג׳רמי קורבין.

בכך מעמיקה ישראל לא רק את מלחמתה ביהודי העולם הליברלים, אלא גם מסמנת גופים ואישים מוערכים ומובילי דעת קהל בארצותיהם. במקום לשכנע בדרכים דיפלומטיות, כנהוג בדמוקרטיה, בחרה ממשלת נתניהו ״להחרים בחזרה״ את העולם.  

מהנתונים עולה, כי מאז אישורו של החוק, נמנעה כניסתם של כ–25 פעילים פוליטיים התומכים בתנועות החרם, חלקם יהודים. צעד קיצוני זה מעורר תהיות לגבי יכולתה של הממשלה הנוכחית להתמודד עם ביקורת פוליטית לא אלימה כלפי פעולותיה בשטחים, וגם לגבי הכלים הבלתי דמוקרטיים שנבחרו למאבק בביקורת הזאת. רשימות שחורות מסוג זה, מודים גם במשרדו של ארדן, מחייבות איתור וסימון פעילים פוליטיים זרים והעברת שמותיהם לרשויות האכיפה. אלה פעולות שאסור שיתרחשו במדינה מתוקנת, על אחת כמה בחשאי.

על המשרד לנושאים אסטרטגיים לחשוף את שיטות העבודה שלו. התרגילים המפוקפקים, שמטרתם לחמוק מקריטריונים בסיסיים של שקיפות רחוקים מלשכנע, שמדובר בפעולות לגיטימיות במשטר דמוקרטי. אם המשרד משוכנע בצדקת דרכו — שיחשוף אותה לציבור ויפסיק לנהוג כארגון ביון במדינות חשוכות.

אבל בשקיפות אין די. צעד זה הוא חלק מהמהלך המרכזי, שלו אחראית ממשלת נתניהו — העמקת הכיבוש, תוך ניסיון לחסל כל ביקורת פנימית או חיצונית. במקום להקשיב למבקריה, הממשלה בוחרת להשתיק את מי שמנסה להצילה מעצמה, ומתעקשת לדרדר את ישראל במדרון.