אחרי הנאום שנשא הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, ובו תקף את ישראל וארה"ב, קיבלה המועצה המרכזית הפלסטינית שורת החלטות מרחיקות לכת.

ההודעה שפירסמה היא אזעקת צבע אדום, לפני התרסקותה של רקטה קטלנית על האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל. ההחלטה להקפיא את ההכרה בישראל ולקדם הכרה בינלאומית בשטחים הכבושים כמדינה תחת כיבוש זר היא תעודת פטירה להסכמי אוסלו. במקרה הטוב, המאבק נגד הכיבוש וההתנחלויות יועתק לארגונים בינלאומיים, בהם בית הדין בהאג, באופן שישחק את מעמדה הבינלאומי של ישראל. במקרה הרע, ביטול ההסכם והפסקת התיאום הביטחוני יעלו בחייהם של אזרחים ישראלים משני עברי הקו הירוק.

בצד אי־אמון בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המועצה מביעה רצון להגיע להסדר מדיני עם ישראל על בסיס יוזמת השלום הערבית משנת 2002.ראש הממשלה בנימין נתניהו ציין בתגובתו לנאומו של עבאס כי הנשיא הפלסטיני חושש מהיוזמה המדינית האמריקאית, ועל כן הוא מבקש להחליף את הנשיא טראמפ במתווך אחר. לחשש של עבאס יש סיבות טובות, ובראשן הכרזתו של טראמפ, המכירה בעיר הקודש כבירת ישראל, ההבלגה האמריקאית על מדיניות הבנייה בגדה ובמזרח עיר הקודש והאיום לקצץ בסיוע לרשות ולאונר"א.

ברור שנתניהו מרוצה מנאומו של עבאס. הוא לא הסתיר את הסיפוק שלו מהמשבר החמור בתהליך המדיני, באומרו לכתבים, כי העמדות שהציג עבאס "משרתות את היעדים המדיניים של ישראל כמעט יותר מכל דבר אחר". לדבריו, נאומו של הנשיא הפלסטיני יסייע לדיפלומטיה הישראלית להציג את סירובם של הפלסטינים להכיר במדינה יהודית "בגבולות כלשהם" כשורש הסכסוך. לנוכח ההצבעות באו"ם נגד הצהרת עיר הקודש של טראמפ והמחאות נגד תוכניות הבנייה בשטחים, נראה כי טיעוניו של נתניהו יצליחו לשכנע רק את המשוכנעים.

שביעות הרצון של נתניהו מובילה את ישראל לתהום. הוא מתאר את הסכסוך כבעיית הסברה או תחרות ויכוחים, במטרה להדחיק את שורש הבעיה: החזקת מיליוני פלסטינים תחת כיבוש ללא מוצא. הוא לא מציע פתרון למצב הזה מעבר לאמירות חלולות, שנועדו להדוף את מבקריו משמאל ומימין. ויתורו על הניסיון להידבר עם עבאס, תוך הטלת האשמה על הצד השני, רק יוביל את ישראל מהר יותר למציאות מדממת של "מדינה" אחת.