בפגישה בין שר החוץ הגרמני סיגמר גבריאל לבין יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי ויו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג [31 בינואר], גילה השר הגרמני עניין רב בתכנית המדינית החדשה המתגבשת במפלגת העבודה.

אמנם על סדר היום הציבורי בישראל ניצבת כעת חקירת המשטרה בפרשת הצוללות, אך את השר הגרמני עניין יותר הפוסט שפרסם גבאי בדף הפייסבוק שלו ביום שישי [26 בינואר] ולפיו ועידת מפלגת העבודה תצביע בקרוב על החלטה בנוסח: היפרדות מהפלסטינים לטובת מדינה עם רוב יהודי מובהק.

בפגישה גבאי הוסיף פרטים על ההצעה המתגבשת, שתוגש כנראה בשבועות הקרובים לאישור ועידת המפלגה, והרצוג האיץ בגבריאל להפעיל לחץ על הפלסטינים כדי לשבור את  הקיפאון המדיני החמור.

מה שמעניין בסיפור הזה הוא כיצד המובן מאליו – תמיכת מפלגת העבודה בהיפרדות מהפלסטינים, הפך לכותרת. הרי בעבר כבר התקבלו החלטות דומות, כולל בפברואר 2016 בתקופת היו"ר הרצוג, כאשר ועידת המפלגה קיבלה החלטה מקיפה על היפרדות מהפלסטינים תוך מימוש חזון שתי המדינות.

אז מה קרה ששנתיים בלבד מאוחר יותר כוונת גבאי לקבל החלטה דומה נתפשת כמשהו חדש? התשובה נעוצה בגבאי עצמו, שלאחר בחירתו ליו"ר המפלגה לפני כשבעה חודשים שחרר הצהרות מדיניות ימניות בנוסח אחדות עיר הקודש חשובה יותר מהשלום [דצמבר 2017]. אלה הבריחו ממנו את הבוחרים אשר הצביעו למפלגה בקביעות לאורך שנים.

גבאי הפנים שהירידה שלו בסקרים נובעת מהפגיעה באלקטורט המסורתי של העבודה, התומך ברעיון שתי המדינות כתפיסת עולם, והוא מבקש להשיבם הביתה. כעת גבאי מחזיר את השיח המדיני למרכז הבמה ומייצר מאבק בין שתי תפיסות עולם: הצעה לסיפוח הגדה כפי שאישר מרכז הליכוד בחודש [דצמבר 2017] לעומת החלטה שתקבל מפלגת העבודה, ככל הנראה בשבועות הקרובים, על היפרדות.

דווקא בתקופה בה נטען כי השיח המדיני בין שמאל לימין התעמעם והשמאל-מרכז מיישר קו עם הימין, גבאי מרים גבוה את הדגל המדיני ומייצר ויכוח והבדל לקראת הבחירות הבאות.

דווקא כעת, כשיו"ר יש עתיד יאיר לפיד נתפש כימין לייט, יש מקום וצורך אמיתי שבמערכת הפוליטית תפעל מפלגה אשר מובילה באופן ברור סדר יום מדיני, אף אם תואשם ב"שמאלנות".