גברים ונשים אינם רשאים לשוחח שלא בענייני עבודה, גם לא להתבדח או להושיט חפצים זה לזה; ההפרדה בין המינים צריכה להיות רחבה ככל האפשר — בעבודה, בהפסקת האוכל או בנסיעה, שבה הנשים מופנות לחלק האחורי של כלי הרכב ונדרשות "להמעיט בדיבור עם הנהג".

"תקנון הצניעות" ששלחה עיריית מודיעין עילית לעובדיה הוא חריגה בוטה ומסוכנת מסמכויותיה של רשות ציבורית — שאינה רשאית להתערב ולקבוע את אורחות החיים של אנשים פרטיים. כל זה קורה בחסות אווירה המקבלת בהבנה את הדרישה החרדית להפרדה מגדרית.

את התקנון חיברו לפני כמה שנים רבנים חרדים. עיריית מודיעין עילית שלחה אותו לאחרונה לעובדיה, יחד עם טפסי מס והוראה כי יש לחתום עליו. מאוחר יותר שינתה את ההנחיה הראשונה, והודיעה לעובדים שמטרת הטופס היא רק "להביא לידיעתם" את ההוראות.

אין זה משנה: עצם שליחתו מבהירה את דרישת המעסיק הציבורי מעובדיו להתיישר בהתאם לסטנדרט המחמיר, גם אם הם אינם מסכימים או שותפים לו. אם אין די בסיבות אלה, אפשר להוסיף את ההפרה לכאורה של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.

התקנון מקיף תחומי פעילות רבים — מהנסיעה למקום העבודה, דרך האיסור לומר שלום בנוסח אישי והדרישה להקצות מקום נפרד לתליית מעילים ותיקים בעבור גברים ונשים, ועד הקביעה בסעיף האחרון כי "על הבעלים לדרוש ולוודא קיום תקנות אלו אצל נשותיהם". הכְתבה חובקת־כל זו לא באה להגן על הנשים אלא לצמצם ככל האפשר את נוכחותן במרחב הציבורי. החוק מחייב שמרחב זה יהיה פתוח באופן שווה לשני המינים. מבחינה זאת, התקנון — והתגייסות העירייה למענו — הם פגיעה ברורה בכבודן ושוויונן של הנשים. אין ולא צריכה להיות "הבנה" לפגיעה כזאת בזכויות בסיסיות של מחצית מהאוכלוסייה.

ב–2011 קבע בג"ץ, שההפרדה ב"קווי המהדרין" המשמשים את הציבור החרדי אינה חוקית. "לא לכל פרקטיקה תרבותית קבוצתית יש ליתן מקום. גם לא כל 'רצון חופשי' יש לכבד. דבריו לא איבדו מתוקפם: התקנון שהפיצה עיריית מודיעין עילית פסול באותה המידה. על היועץ המשפטי לממשלה להבהיר לעירייה כי המרחב הציבורי שבאחריותה חייב להתנהל באופן שוויוני.