בנימין נתניהו גמר בלבו להחריב עד היסוד את מנגנוני אכיפת החוק, ובלבד ששלטונו לא ייפגע וישרוד את תפקידו. ראש הממשלה הישראלי התחבא במשך חודשים ארוכים מאחורי משרתיו הנאמנים — דוד אמסלם ודוד ביטן — שניסו להציל את אדונם על ידי חקיקת חוקים פרסונאליים ורטרואקטיביים (החוק הצרפתי, חוק ההמלצות). כעת, כשסיר הלחץ מבעבע, החליט לרסק במו ידיו את שאריות שלטון החוק.

באחרונה,בראיון לתוכנית "עובדה", התייחס מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, לחקירות נתניהו, והודה ש"יש לחצים על גורמים שעוסקים בחקירה, שמסתובבים... כדי לאסוף אינפורמציה על הקצינים". הוא תיאר את אותם אנשים כ"גורמים שזה מקצועם", ש"מישהו צריך לשלם להם" ו"לכן זה מאוד הפריע לנו".

בתגובה בחר נתניהו, שמינה את אלשיך למפכ"ל, להשתלח בו ובמשטרה. לאחר ש"הזדעזע" בעקבות ה"רמיזה ההזויה והשקרית" כלשון נתניהו, פנה לקהל מצביעיו וביקש ש"כל אדם הגון ישאל את עצמו איך אנשים שאומרים דברים הזויים כאלה על ראש הממשלה יכולים לחקור אותו באובייקטיביות ולהמליץ בעניינו ללא משוא פנים". במלים אחרות, נתניהו החל בקמפיין להדחת אלשיך ובכירי המשטרה — "יש להסיק את המסקנות המתחייבות" — והחלפתם באומרי הן, שמן הסתם כבר יבינו מה עליהם לעשות.

לפני כשלושה שבועות, היה זה היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט — עוד מינוי אישי של נתניהו — שמתוך חשש־לכאורה לשלטון החוק, החל להכין את דעת הקהל לסגירת תיקיו ללא כתב אישום. נדמה שמנדלבליט הבין את מה שאלשיך מסרב — ובדין — להבין: כדי לשרוד בתפקיד ציבורי בכיר תחת נתניהו, אין ברירה אלא להגן עליו, גם במחיר פגיעה אנושה בהליכים התקינים של אכיפה והעמדה לדין. כך ניתן לפרש גם את שתיקת הכבשים של השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שאמור להגן על אלשיך.

כל יום נוסף שבו החשוד נתניהו משמש בתפקידו, מגדיל את הסכנה שהנזקים שהוא עושה לישראלים יתבררו כבלתי הפיכים. בין אם המשטרה תמליץ להעמידו לדין ובין אם לאו, נתניהו אינו כשיר להיות ראש ממשלה.