מדיניותה של שרת התרבות הישראלית, מירי רגב, מחוללת תכופות חיכוכים בינה לבין עולם התרבות, אבל באחרונה היא הובילה את ישראל ואת מוסדותיה הרשמיים מעבר לים למחוזות האבסורד.

בחודש הבא תתקיים בפריז המהדורה ה–18 של פסטיבל הקולנוע הישראלי. השנה בחרה הנהלת הפסטיבל להקרין בערב הפתיחה את הסרט ''פוקסטרוט'' של שמוליק מעוז, זוכה פרס אריה הכסף של חבר השופטים בפסטיבל ונציה האחרון, שכמעט התמודד גם על האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר. אך במקום להתגאות בהישגיו של הסרט ויוצרו, שגרירות ישראל תחרים את האירוע.

מאז הקיץ מנהלת שרת התרבות קרב עיקש נגד הסרט, שבו נראים חיילים הורגים נוסעי רכב ומטשטשים את עקבות המעשה. רגב קבעה, כי הסרט "פוגע ב'שמו הטוב' של צבא ישראל".

לרגב אמנם אין כל סמכות על שגרירויות ישראל, אך מאורעות הימים האחרונים הוכיחו, שרוחה חילחלה עמוק למערכות הממשלה. שגרירות ישראל בפריז ביקשה להתערב בשיקולים האמנותיים של הנהלת פסטיבל הקולנוע הישראלי ולשנות את תוכנית האירוע. מנהלת הפסטיבל, הלן שומאן, סיפרה, כי נספחת התרבות בשגרירות פנתה אליה וביקשה להחליף את ''פוקסטרוט'' בסרט אחר, "כי שרת התרבות מירי רגב נמצאת אתו במלחמה".

שגרירת ישראל בפריז, עליזה בן־נון, אישרה את הדברים ואף גייסה למאבק הפסול את יהודי צרפת: "אמרתי למארגנים, כי זה פוגע ברגשות של חלק מהקהילה היהודית,אבל המארגנים סירבו לבחור בסרט אחר, אז לא נגיע לפתיחה".

גם אם היא משתתפת במימון התרבות, אין זה מעניינה של ממשלת ישראל לחלק תעודות כשרות ליצירות שמוצאות חן בעיני השלטון, או לפסול יצירות המותחות עליו ביקורת. הבלבול המסוכן שיצרה רגב בין ''תרבות'' לבין ''תעמולה'' מאיים לא רק על המשך היצירה האיכותית, אלא גם על תדמית האזרחים: כותרות העיתונים בצרפת שמדווחות על החרם הישראלי על פסטיבל הקולנוע, שחוגג את תרבותה של ישראל, מעוררות מבוכה גדולה.

אין פלא כי מנהלת הפסטיבל אמרה ש''כנראה שהשרה הזאת לא כל כך אוהבת אמנות''. ייתכן שהיתה צריכה להוסיף, שהשרה גם לא כל כך אוהבת דמוקרטיה.