חרף המלצות המשטרה להעמיד לדין את בנימין נתניהו באשמת שוחד, בממשל טראמפ מנסים לשדר "עסקים כרגיל" בכל הנוגע לתוכנית השלום. המסר מהבית הלבן הוא שזהו "עניין ישראלי פנימי", ולראיה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה נתניהו צפויים להיפגש בוושינגטון ב–5 במארס. עם זאת, אין להסיק מכך שבוושינגטון לא התחילו להבין עם מי יש להם עסק.

עוד לפני פרסום ההמלצות, אמר טראמפ בראיון ל"ישראל היום" שהוא לא בטוח שישראל "כרגע בעניין של לעשות שלום".נתניהו יכול להתהדר בנוצותיו הדיפלומטיות ככל שירצה, אבל ככל שחולף הזמן נושרות המסכות ומתגלעות מחלוקות, שכולן תולדה של אותה סיבה: לנתניהו אין מדיניות. כמו בזירה הפנימית, כך גם בזירה הבינלאומית — נתניהו אינו יודע אלא להפריד ולמשול, והוא אינו מסוגל לפעול לטובת דבר כלשהו שמעבר לשרידותו.

קשה להאמין שמישהו בישראל — ובוודאי בימין המתנחלי — הזדעזע לשמוע את ההכחשה הגורפת של הבית הלבן לשקרים שמכר נתניהו לסיעת הליכוד בשבוע שעבר על הדיונים שהוא מקיים כביכול עם ארה"ב על סיפוח התנחלויות. מדוע שידבר עם האמריקאים על סיפוח, כשהוא עצמו מתנגד לסיפוח? מי אם לא הוא בלם את קידום החוק להחלת הריבונות הישראלית על "מרחבי ההתיישבות בגדה המערבית" שהגישו חברי הכנסת יואב קיש ובצלאל סמוטריץ'? או את ההצעה לסיפוח מעלה אדומים? או את החוק שיכפיף את ההתנחלויות שסביב עיר הקודש תחת אחריותה המוניציפלית של העירייה שלה?

מנהיג ישר ואחראי היה מודה באומץ שהוא מתנגד לסיפוח, עוזר לאזרחים לוותר על חלומות בלתי אפשריים ובלתי מוסריים על החלת ריבונות בגדה המערבית, ומשרטט מתווה אפשרי של קיום בטוח שאינו כרוך בשליטה צבאית בעם אחר. אלא שלנתניהו אין אלטרנטיבה מדינית ומושג האחריות זר לו. הוא מעדיף לטפח את אשליית הסיפוח בבית — אף על פי שהוא יודע שהיא מובילה את ישראל לאסון — רק כדי לא להסתבך עם הימין, ובמקביל לסכל אותה, כדי לא להסתבך עם האמריקאים; לכבות שריפה מדינית ושם שריפה ביטחונית, ובלבד שישמור על כסאו הרועד ממילא.

ההתעקשות של נתניהו להישאר בתפקידו חרף המלצות המשטרה יוצרת הזדמנות פז למתנחלים, ובראשם נפתלי בנט, "להציע" לנתניהו מתווה של "שטחים תמורת שלמות הקואליציה". זו עוד סיבה לכך שאסור ליועץ המשפטי לממשלה להתעכב בהחלטתו.