ככל שהדברים אמורים בחוק, בנימין נתניהו אינו מחויב להתפטר מתפקידו. על פי התבטאויותיו, גם אין בכוונתו לעשות זאת; בכוונתו להגן על חפותו במקביל לניהול ענייני הממשלה.

זכות החפות היא זכות בסיסית העומדת לכל אזרח, ובכלל זה ראש ממשלה, אך נתניהו היום — רדוף, חסר עכבות ותוקפני — אינו מקבל את עצות נתניהו הצעיר בעשר שנים, אשר כראש האופוזיציה הבהיר מה עמדתו בעניין "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות". על פי נתניהו אז, לראש ממשלה כזה "אין מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים".

אף שהתייחס בדבריו לאהוד אולמרט, שקיים מו"מ עם סוריה כשהיה נתון בחקירות המשטרה, דבריו ראויים להדהד היום באוזניו ובאוזני חבריו לקואליציה. "קיים חשש שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הציבורי", אמר. "הדבר הנכון שהיה צריך להיעשות זה שהממשלה הזו תלך הביתה, שתחזיר את המנדט לבוחר".

נתניהו אף שירטט את הספקות העלולים לעלות ביחס למניעיו שלו, מעתה ועד להחלטת היועץ המשפטי לממשלה אם להגיש נגדו כתב אישום: "כשראש הממשלה נמצא במצוקה המיוחדת הזאת, כל כך עמוקה, הרי צעדים נעשים כאן כדי להסיח את הדעת. ברור שהפרסום, עיתוי הפרסום, האצת המשא ומתן, קשורים כמובן להתפתחות בחקירה".

אין אלא לבחון את דברי נתניהו אז על רקע המציאות הנוכחית. באחרונה הופל מל"ט שנטען שהוא איראני, שחדר מסוריה.השאלה היא,האם תקיפות של מטרות בסוריה, שבהן הופל מטוס אף–16, היו הכרחיות? שאלות מסוג זה, בשלל תחומים — מהטיפול במצוקה של עזה, עבור בהצעות הסיפוח למיניהן, ועד היחסים עם דונלד טראמפ — ילוו את נתניהו כעת בכל אשר יפנה.

נתניהו כבר הוכיח, שבמצוקתו אין הוא בוחל בפירוק מנגנוני אכיפת החוק ובהחלשת הדמוקרטיה. רק באחרונה החל בקמפיין להדחת רוני אלשיך ובכירי המשטרה; את מוסד היועץ המשפטי לממשלה הפך מזמן לצ'ופר שמקבלים מקורבים; גם מבקר ישראל נאלץ לעבור מבחני נאמנות.

אם היה נתניהו דואג באמת לישראל ולא לעצמו, הוא היה מודיע על התפטרותו לאלתר. מאחר שאין בכוונתו לעשות כן, ומאחר ששותפיו לקואליציה מגבים את האנומליה כדי לשמור על כיסאותיהם — יש לקוות, שהיועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, יפעל במהרה. בכך אולי יצמצם במשהו את הנזק הפוטנציאלי של נתניהו.