אישורם של חוק התקציב ל–2019 וחוק ההסדרים במשק בקריאה הראשונה, ופרסום ההמלצות החריפות של המשטרה נגד בנימין נתניהו,שני האישורים הם בבחינת דבר והיפוכו.

אישורו הצפוי של התקציב בקריאה השנייה והשלישית במליאת הכנסת ב–15 במארס מקנה לממשלה הנוכחית אופק פעולה, עד 31 במארס 2019. לעומת זאת, המלצות המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בתיק 1000 ובתיק 2000 — גורמות לכך שממשלתו של נתניהו מתפקדת על זמן שאול.

לפי הערכות, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יקבל את החלטותיו בעניין רק בתחילת 2019. אם לא יחולו התפתחויות דרמטיות, הקואליציה תמשיך להתנהל לפחות עד למועד קבלת ההחלטה. אלא שבמצב כזה, הממשלה תאבד מהאפקטיביות שלה.

2018 עלולה להיות שנה מבוזבזת מבחינת הביצועים הכלכליים של הממשלה. ראש הממשלה והשרים יעסקו בעיקר בהישרדות, ולא ברפורמות, תוך פזילה לקלפי.

נראה שהשרים לא יילחמו בשנה הקרובה כדי ליישם רפורמות מרחיקות לכת שיצעידו את המשק קדימה, יצמצמו את יוקר המחיה ויקטינו את הפערים החברתיים. באופן די צפוי, השותפים הקואליציוניים תומכים בתקציב, וגם מעניקים לפי שעה גיבוי לנתניהו — וכל זאת למען ההישרדות הפוליטית שלהם.

הסיבה שבגינה הם תומכים בנתניהו ברורה: אף אחד מהשותפים הקואליציונים לא מעוניין להפיל את נתניהו ולהקדים את הבחירות, במיוחד לאור החשש שיואשמו על ידי גורמי ימין כמי ש"הפילו ראש ממשלה", אף שלכולם היו עליות וירידות ביחסים עם נתניהו.

שר האוצר, משה כחלון, שעזב את הליכוד בטריקת דלת, והקים מפלגה עצמאית, התגאה בהצגת התקציב בכנסת — התקציב החמישי שהוא מגיש לבית המחוקקים. כחלון רוצה עוד זמן בתפקידו, בתקווה שמחירי הדיור יירדו בינתיים, ויתורגמו למנדטים.

נפתלי בנט ואיילת שקד, מרוצים כיום מהשלל הקואליציוני שבחלקם: תיק החינוך והמשפטים ותקציבים גדולים לחינוך הדתי ציוני.

נתניהו אמנם מיהר להכריז כי "אנחנו עובדים יחד למען ישראל ואזרחיה, ואני רוצה קודם כל להרגיע אתכם: הקואליציה יציבה. אין לאף אחד תוכנית ללכת לבחירות. אנחנו נמשיך לעבוד יחד אתכם למען האזרחים, עד סוף הקדנציה". אבל לא צריך לחכות לסיום הקדנציה, וגם לא לקבלת הכרעתו של היועץ המשפטי.

הממשלה הצולעת הזאת צריכה ללכת הביתה, לפני שייגרם נזק למשילות ולמשק.