בחסות מהומת פרשות נתניהו, בשולי תשומת הלב הציבורית, ממשיך להתנהל מעשה העוולה הישראלי: גירוש מבקשי המקלט מישראל.

לא עזרה ההתנגדות האזרחית לגירוש שביטאו שלל העצומות — החל מאמנים ואנשי רוח, עבור במסעדנים המעסיקים מבקשי מקלט, וכלה בטייסים שאמורים להטיסם בניגוד לרצונם. גם העדויות על הגורל המזומן למי שמגורשים למדינה שלישית באפריקה לא עצרו את קטר הגירוש, שממשיך להתעלם מערכי מוסר בסיסיים, מאמנת הפליטים, מסטנדרטים בינלאומיים, מהיגיון כלכלי — ועתה גם מפסק דין חדש של בית משפט בישראל.

באחרונה פסק בית הדין לעררים נגד עמדת הממשלה, וקבע כי אין לדחות באופן גורף בקשות מקלט המבוססות על עריקה מצבא אריתריאה. השירות בצבא זה מוכר בעולם כעבדות (הכוללת בין היתר כליאה ללא משפט, עינויים ורדיפה דתית). בית המשפט הכיר בכך, שעריקה עשויה להיתפש לעתים גם כהתנגדות למשטר, ולגרור רדיפה פוליטית, עילה המצדיקה, לפי אמנת האו"ם, מתן מעמד פליט. לאור הפסיקה, על ישראל להפסיק לאלתר לגרש ולבחון מחדש את אלפי בקשות המקלט שנדחו על בסיס זה.

למרות פסיקת בית הדין, 16 מבקשי מקלט מאריתריאה, שנדרשו לפני כחודש לעזוב את ישראל לרואנדה או לשוב למולדתם, נשלחו ממתקן חולות לכלא סהרונים, ללא הגבלת זמן. כ—700 איש, השוהים בחולות, פתחו בשביתת רעב במחאה. אך המחאות נידונו ליפול על אוזניים ערלות. מאבק ההישרדות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ממילא תופס את רוב תשומת לב הציבור וממילא הממשלה מציגה את הגירוש באופן דמגוגי ופופוליסטי — לא רק כפעולה לגיטימית, המכוונת נגד פורעי חוק מסוכנים שאינם זכאים להגנות מיוחדות, אלא גם כצעד שנועד להקל על הבעיות של העניים בישראל.

זהו שקר גס שחשוב להפריך. על מנת להקל על קשיי תושבי דרום תל אביב אין הכרח בגירוש. עם מעט רצון טוב ותוך חיסכון של מיליוני שקלים, ישראל יכולה לדאוג לפיזורם בתוכה ולאפשר להם לעבוד ולחיות בכבוד, עד אשר יוכלו לחזור בבטחה לביתם.