סגן השר יעקב ליצמן הבהיר לחבריו לממשלה ש"אם הם חפצים בהמשך הקואליציה" עליהם לתמוך בחוק הגיוס, המסדיר פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, ובחוק יסוד שיציב את ערך לימוד תורה מעל לערך השוויון וימנע מבג"ץ לפסול את חוק הגיוס. השרים משה כחלון ואביגדור ליברמן הבהירו כי אינם מוכנים להתפשר גם במחיר של פירוק הממשלה.

כל זה לא מנע מהשרה איילת שקד לכנות את משבר הגיוס "משבר מזויף". גם שקד וגם השר נפתלי בנט דוחים את דבריו של בנימין נתניהו, שהאשים במשבר את החברות בקואליציה, שחסר להן "רצון טוב". לטענתם, מי שחסר רצון בפתרון המשבר הוא דווקא נתניהו, שיכול לפתור את המשבר "תוך עשר דקות".

המשבר הוא הוכחה נוספת לכך שהממשלה הישראלית לא מצליחה להתנהל כראוי בצל החקירות. מעל כל מהלך ומשבר מרחף סימן שאלה באשר לנסיבותיו האמיתיות. מעל כל הכרעותיו מתנוסס חשש, שהן הוכרעו — כדברי נתניהו על אהוד אולמרט ב–2008 — "על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו".

במקום שיתנהל דיון ענייני בשאלת הגיוס לצבא, שנוגע בנימי נפשה של החברה הישראלית, הזירה הציבורית מופקעת לטובת חישובי עלות־תועלת של נתניהו: האם משתלם לו להקדים את הבחירות ליוני, לפני שהיועץ המשפטי לממשלה יכריע אם להעמידו לדין בתיקים 1000 ו–2000 או שמא כדאי לו לחכות עד אחרי פרסום המלצות המשטרה בנוגע לחקירות 3000 ו–4000? במקום לשאול מה טוב לישראלים, עסוק הציבור בשאלה מה ייטיב עם נתניהו.

ממשלה ששותקת בשעה שראש הממשלה מכריז מלחמה נגד זרועות השלטון; שרבים מחבריה מחזיקים אחריו בשעה שהוא מוציא את דיבתן רעה של מערכת המשפט, המשטרה והתקשורת, בעודו מטיח בהן האשמות שווא מופרכות על ניסיונות פוטש — אינה ראויה לאמון הציבור. היא־היא הזיוף שנגדו חייב הציבור להתקומם.

על נתניהו לקחת פסק זמן מניהול ענייני הממשלה לטובת טיהור שמו באופן ציבורי ופלילי. עד אז הוא אינו ראוי לאמון הציבור. המשך כהונתו משחית את סביבתו ומכתים את שותפיו למפלגה ולממשלה. משבר הגיוס הוא הזדמנות טובה לממשלה הרעה הזו לפטר את עצמה.