תפקידה של האופוזיציה בכל מדינה שטוענת היא מיישמת את עיקרוני הדימוקרטיה, הוא לבקר את הממשלה, ולעשות לכל של אל ידה כדי להפילה ולהחליפה בממשלה אחרת, בכל עת. אם לא כן, היא מועלת בתפקידה.

את הכלל הבסיסי הזה לא מכירים במפלגת האופוזיציה הראשית של ישראל, המחנה הציוני. שם חושבים שהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית הוא דבר סביר, לפחות בנסיבות מסוימות.

במשבר הפוליטי האחרון התאחדו בכירי המחנה הציוני נגד יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, ולמעשה מנעו את הפלת ממשלת נתניהו. גבאי הגיב לסיכוי שהסתמן לבחירות מוקדמות כפי שכל מנהיג אופוזיציה צריך להגיב: הוא תמך בהקדמתן, והחל להיערך להן. אבל חזית מאוחדת של בכירי סיעתו, הח"כים שלי יחימוביץ', ציפי לבני, יצחק הרצוג ויואל חסון, פעלה כדי לסכל את הסיכוי ולמעשה להבטיח את המשך כהונתה של הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל. נימוקיהם היו טקטיים, תירוצים היו להם למכביר — למשל, מוטב לחכות להחלטת היועץ המשפטי לממשלה על העמדתו לדין של בנימין נתניהו ואז ללכת לבחירות — אבל מאחוריהם עמדו הסקרים האחרונים שניבאו מפולת למחנה הציוני. עכשיו ברור שהמפולת אכן ראויה למפלגה הזאת, שאיבדה את מה שנותר מדרכה.

ראשי האופוזיציה בישראל חרדו יותר לעתידם הפוליטי מאשר לעתיד הישראלים. בכך אינם שונים מראש הממשלה, בנימין נתניהו שחילוצו מכתבי אישום הוא עכשיו מניע עיקרי שלו לפעולה. שום שיקולי עיתוי לא יכולים לעמוד למפלגת אופוזיציה ראשית שמסכלת הליכה לבחירות ואולי גם סיכוי להפלת ממשלה. בפני המחנה הציוני נקרתה הזדמנות פז להביא לקץ ממשלת הימין הקיצונית, שנזקיה לציבור, שחלקם בלתי הפיכים, הולכים ונערמים. אבל מפלגת המחנה הציוני העדיפה את שיקוליה הצרים. אחרי שנים שנחשדה בשאיפה לחבור לממשלת הליכוד, מפלגה זו גם מתגלה כמי שמועלת בתפקידה האופוזיציוני.

נתניהו לעג בנאומו בכנסת לראשי המחנה הציוני על שנתקפו פחד מפני הבחירות. הוא צדק: יריביו היו ראויים ללעגו.